|
!Kimi no Majo Da
|
|
חמישי, 01 אפריל 2010 16:30
|
|
|
דווקא בסוף שנות ה-90, כשז'אנר השונאן והמאהו שוג'ו שלטו בערך ב...ובכן...כל דבר בטלוויזיה (או לפחות בכל דבר בטלוויזיה שדיבר ביפנית), הצליחה סדרה אחת - בדיוק באותו סגנון - לקטלג את עצמה כשונה יותר מהשאר. איך? מעצם היותה מגניבה.
לקריאת הביקורת
|
|
|
|
|
שני סמוראים: אחד שקט, מופנם וחכם, והשני לא, יוצאים למסע עם נערה בת 15 והסנאי המעופף שלה כדי למצוא את לא-ברור-מה. בדרך הם משחקים בייסבול מול האמריקאים הראשונים ביפן, משתתפים בתחרות אכילה ונלחמים מול אנשים יותר מוזרים מהם. ואחרי כל זה, אני רוצה שתסבירו לי: אני באמת צריך סיבה כדי להפוך את "סמוראי צ'אמפלו" לאחת הסדרות האהובות עלי?
לקריאת הביקורת
|
|
|
|
 היי.
מצטער על ההיעלמות הלא צפויה, זה עושה לי צביטה בלב לראות שלראשונה נופץ החוק של "מינימום עדכון בשבוע". בתחילת השבוע הקרוב אני אחזור בשגרת עדכונים רגילה, גם לי מגיע חופש מהטירוף שהלך כאן בזמן האחרון.
אתם בינתיים מוזמנים להוריד ולהאזין לראיון קצר שערכתי אתמול ברדיו "אשל הנשיא" בנושא אנימה (ותודה לגרשון מ-KaT שהקליט בהתראה של רבע שעה). מפדח, אבל הרבה פחות מפדח מאותו ראיון בערוץ הראשון שקיימתי לפני שנה וחצי על מיאזאקי.
שארית סופ"ש נחמד-כזה-אבל-לא-יותר-מדי,
שלכם
רם. |
|
|
|
יריות, פיצוצים, משפט שנון, סיגריה בוערת, קרטל סמים, מאפיה ועוד יריות. אם זו הנוסחא של "Black Lagoon", מדוע היא עודנה אחת מסדרות האנימה האהובות עלי? ובכן, בשם רווי הקדושה, זה בגלל המגניבוּת.
לקריאת הביקורת
|
|
|
|
מדוע חלק מהאוטאקואים בקהילה מבדלים את עצמם מהחברה? האם אנחנו חשובים יותר מאחרים? ומה לכל השדים הפואנטה שלי? כל מי שהבין את התשובה לאחת מהשאלות, מוזמן להגיב.
לקריאת הכתבה
|
|
|
|
|
|
|
עמוד 5 מתוך 24 |
