Guilty Crown
או 'כתר אשם'?

על מה זה: בום בום, פאף פאף. פיצוץ. רובוטים. עוד רובוטים! נערה עם מחשוף שרה. נערה עם מחשוף בורחת. נערה עם מחשוף בורחת מפני רובוטים. יריות. פוף פוף. פאף פאף. פיצוץ! נפילה מגשר.

כך נראה הפתיח הקר של Guilty Crown, וזה כל מה שבסטודיו Production I.G רוצים שתדעו. יסבירו אחר כך (במה שמרגיש יותר כמו טובה של התסריטאי מאשר פרט עלילתי חשוב) כי יפן היא אוטונומיה של ארגון בינ"ל בשם GHQ, זאת לאחר שכאוס רב שרר במדינה שנים אחרי שווירוס מסתורי ביצע בה שפטים. תכל'ס - זה לא באמת משנה מה הרקע, הרי בסיפורים כאלה נתקלנו פעמים רבות בעבר (ביניהן הודות לאותו סטודיו ו-Ghost in the Shell פרי יצירתו). מה שכן חשוב שתדעו כי מדובר במופע ראווה נטול רגעים מתים, אך מלא באקשן, סביבת מד"ב עשירה וסיפור מלחמה מחתרתי. אה, ובנות. כרגע אין הרבה מהן, אך מה שיש משובח למדי. הקהל הנשי ישמח לשמוע שלוחמי המחתרת הם בעיקרם בנים בישונאנים (צדקתי הפעם!) חסונים.

איך זה: אותן דקות ראשונות נראות כמו ההתחלה של "Elfen Lied" (נערה קטלנית בורחת בסטייל מהשבי) ותחילת הסרט הרביעי בסדרת מלחמת הכוכבים (נערה בזמן מנוסה מסתירה משהו חשוב בתוך רובוט), ומשם הדמיון לסטאר וורס רק ממשיך - בעיקר בפן של מה שנראה כמו סיפור מלחמה בין כוחות האור לחושך. הגיבור, תלמיד תיכון מש(ו)עמם בשם שוּ, מקבל כוחות על-טבעיים ומצטרף למחתרת. אין לו סיבה מיוחדת לעשות זאת, ועל אף שלנו הצופים ברור מאילו מי הרעים בסיפור - לשוּ זה לא אמור להיות כזה ברור, ובכל זאת - אם הוא כבר במקרה נקלע למערך, למה שלא להצטרף למלחמה? הרי עם כוח גדול חייבים ללכת מכות.

בהפקת הענק הזו אני מפקיד את אמוני ב-Production I.G. עלילתית, הפרק הראשון מלא קלישאות ודיאלוגים מביכים ("איך לא העזת להציל את הבחורה התימהונית שהרגע פגשת ולהילחם לבד מול חמישה אנשי צבא מיומנים ורובוטים?"), אך ב-21 הפרקים שעוד נותרו מתכננים לנו סיפור רב יריעה שאשמח לראות לאן הוא יתפתח. וזה עוד מבלי להזכיר את האנימציה והקרבות הכל-כך מושקעים עד שבכל עונה אחרת בה Fate/zero לא הייתה עולה - Guilty Crown הייתה זוכה בכל אור הזרקורים.

להמשיך או לא: בינתיים כן, וללא שום קשר לגיבורה עם המחשוף. באמת שלא.

Un-Go
הסדרה השנייה מבית noitamina. גם ב-Un-Go יפן עברה כאוס וגם פה מככבת מישהי עם מחשוף עמוק. אז מה בכל זאת הבעיה?

על מה זה: בפשטות, מדובר בסדרה בלשית בה הגיבור - בלש צעיר בשם יוּקי שחי ביפן פוסט-מלחמתית - פותר תעלומות ביחד עם העוזרת הקריפית שלו אינגה (לה אין שום מבטא רוסי למי שתהה).

איך זה: תקראו לי משוגע, אבל העניין בסדרות בלשיות הוא לא לדעת עד הרגע האחרון מי הרוצח. ב-Un-Go הבנתי זאת מהרגע בו הקורבן פוסע עם סכין בגבו על הבמה מול קהל רב של אנשים (כלומר, רוצחים פוטנציאליים) ומת. וזה לא שהשתדלו לטייח זאת, אותו רוצח היה כל-כך ברור בהתנהגותו השקופה עד שלא מצאתי טעם להמשיך לצפות בפרק. ומילא השקיפות בעניין הרוצח, אבל עד לרגעים אלה אני לא סגור על המניע. כלומר, הבנתי אותו, אבל הוא עדיין נשמע מצוץ מהאצבע. היתכן כי ג'רי ברוקהיימר החל להפיק סדרות אנימה ואף אחד לא אמר לי?

מלבד זאת, אינגה - מי שאמורה להיות השפן בכובע של הסדרה - מתנהגת באבסורדיות גמורה עד שהניסיון להציג אותה כמשוגעת נכשל, ואנו מקבלים פה דמות לא מעניינת בעליל, וזה כולל את הרגע בו היא הופכת מנערה לבחורה סקסית (עוד לא לחלוטין ירדתי לשורש העניין הזה ולסיבותיו העלילתיות). אחרי סדרות בלשיות מוצלחות כמו Azazel-San ו-Nōgami Neuro, שהיו מוצלחות לאו דווקא בזכות הפן הבלשי שלהן, Un-Go ירתה בעיוורון ולא פגעה במטרה שלה.

להמשיך או לא: אכזבה רבה ביחס לציפיות (הן מסטודיו Bones והן מרצועת noitamina), אך יש תקווה כי הבעיות יטופלו בהמשך. אני לא עומד לגלות זאת לבד, ספרו לי אם נהיה ממנה משהו מעניין.

Persona 4: The Animation
עוד ירייה עיוורת באוויר.

על מה זה: נער אחד עובר לגור בעיירה נידחת בשם 'אינאבה', בה לא קורה שום דבר מעניין. אה, מלבד רציחות רנדומליות של קטינים.
תוך כלום זמן, גיבורנו ועוד זוג חברים נשאבים לתוך טלוויזיה, שם הם מגלים עולם חדש לחלוטין שאיכשהו קשור לכל הרציחות הללו.

איך זה: אם אתם מפיקים סדרה המבוססת על המשחק "Persona 4", ואם אתם רוצים להביא קהל חדש שלא מכיר את משחקי Persona, הדבר הראשון הגרוע ביותר שאפשר לעשות הוא לקרוא לאנימה "Persona 4", מבלי שיש סדרת אנימה על 1, 2 או 3 (נו, בערך). צופים מזדמנים עשויים לטעות ולחשוב כי מדובר בעונה רביעית של משהו. הדבר השני הגרוע ביותר שאפשר לעשות הוא להוסיף לטייטל "The Animation",  ומי מתייחס למשהו כזה ברצינות? בדיוק כמו שאף אחד לא לקח ברצינות את "Ragnarok the Animation" מבית אותו הבמאי של פרסונה 4. לכן, איך שזה נראה כרגע, האנימה של Persona 4 היא לא סדרה שנוצרה עבור הקהל הרחב, עד כמה לא-מתקבל-על-הדעת שזה נשמע, אלא עבור מי ששיחק במשחק.

אני לא אחד מהם.
לכן במהלך 2 הפרקים הראשונים של פרסונה הייתי עד לאיכות אנימציה סטנדרטית, סיפור קלוש על רציחות וקרבות בנליים מול יצורים מגוחכים. אם להוסיף שמן למדורה (אותה מדורה שחלקכם רוצים להפיל אותי לתוכה אחרי מה שאמרתי הרגע), הדמויות שטוחות יותר משטיח פרסי, כולל הגיבור הראשי והשקט של הסדרה. זה שמסתובב עם פרצוף "יש לי הרבה דברים להגיד, פשוט אין לי כוח להגיד אותם". ועוד לא אמרתי מילה על הדוב של הסדרה. 'דוב' אמרתי? מדובר בייצור מוזר שחי בתוך עולם הטלוויזיה, והוא מדבר מהר, מסיים כל משפט במילה 'קוּמה' [דב] ועסוק רק בדבר אחר: להיות בפניקה. סליחה, להיות כל הזמן בפניקה. מרתק.

להמשיך או לא: נראה כמו ניסיון כושל ליצור סדרה מורבידית על רציחות מסתוריים, עולמות אלטרנטיביים ומפלצות, אך בפועל קיבלנו עיבוד-פלקט למשחק מצליח. בינתיים זה לא מתקרב לרמה של "Persona: Trinity Soul", סדרת אנימה מ-2008 שהקשר שלה למשחקים קלוש למדי, אך היא איכותית בפני עצמה. אני אתן צ'אנס לפרקים הבאים של Persona 4 רק כדי לראות לאן זה עשוי להתפתח - הרי בכל זאת המשחק התפרסם בזכות משהו. השאלה מה?

Mirai Nikki
היי תראו, עלילה!

על מה זה: יוקיטרו אמאנו הוא תלמיד מתבודד שכותב יומן (בפלאפון, אבל עדיין יומן) בו הוא מפרט בערך כל דבר לא מעניין שעובר עליו במהלך היום. דבר נוסף לא-סוציאלי שהוא עושה זה לדמיין. הייתם מצפים שהוא ידמיין חיים טובים יותר, דברים כחולים או סתם חבר דמיוני. במקום זאת, את רעיון החבר הדמיוני הוא לקח מעט רחוק; הוא מדמיין שיחות בממד סוראליסטי עם יצור גדול בשם דאוס אקס מכינה.

בעקבות שיחה עם מר.דאוס, מתעורר יוקיטרו לבוקר חדש בו הוא מגלה כי היומן שלו כבר כתוב מראש ליממה הקרובה. פה הוא הגיע למסקנה שדאוס הוא לא פרי דמיונו, ואני הגעתי למסקנה שליוקיטרו אין דמיון. מהרגע הזה, כמו שקרה ב-Death Note, לוקח יוקיטרו את הפלאפון שלו לסיבוב בכורה בסקפטיות גמורה, רק כדי לגלות ש...וואלה, החרא הזה פועל. בעודו מאושר מהמצב מנצל הילדון את יומן העתיד שלו לשימושים יומיומיים, כמו התחמקות ממכות והעתקת התשובות למבחן (אם כי לא הבנתי מדוע שמישהו מלכתחילה יכתוב תשובות של מבחן ביומן האישי שלו?).

אך לא הכל ורוד, כמובן. יוקיטרו הוא כעת מתמודד בתחרות מול בעלי יומן נוספים, ועליהם להרוג אחד את השני. היחיד שעתיד לשרוד הוא מי שצפוי לרשת את דאוס אקס מכינה בתפקידו (אני הייתי מעדיף לקבל פיצה, אבל גם להיות אל זה אחל'ה).

איך זה: אחת מסדרות הדגל של העונה הנוכחית.
Mirai Nikki, המבוססת על מאנגה פופולרית בעלת אותו שם, נהנית מ-2 העולמות: יש לה עלילה טובה, והאנימציה בה נראית טוב לא פחות.

הפרק הראשון רווי בכל מה שהולך להיות מוצלח בסדרה הזו. יוקיטרו מספיק ליהנות קצת ממה שיכולות היומן מציעות לו, אחרי זה הוא נזרק לתחרות כאשר מישהו מנסה לרצוח אותו, ולבסוף הוא מקבל עזרה מנערה אופטימית בשם יוּנוֹ. הפרק הראשון מבהיר שלא מדובר בז'אנר ה-Feel Good, ושרציחות וקרבות פסיכולוגיים יהיו בסדרה חלק מהשגרה.

איכות ההפקה היא בין הטובות של העונה, זאת הודות לסטודיו הטירון Asread. גם פס קול מוצלח מלווה את הפרק הראשון, ומהלך מעניין נוסף הוא שאת שתי הדמויות הראשיות - יוקיטרו ויונו - מאיישים מדבבים אלמונים כמעט לחלוטין, זאת כאשר את יתר הדמויות מדבבים אישים בעלי רזומה עשיר ביותר (כולל נוריאו וואקאמוטו, הלא הוא וישס מ-Cowboy Bebop, בתפקיד דאוס).

להמשיך או לא: מהסדרות המומלצות ביותר בעונה.

Sekai-Ichi Hatsukoi 2
כי גם יאוי צריך לדעת איך לעשות.

על מה זה: המשך עלילותיהם המקבילות של קבוצת בישונאנים העובדים בעולם המאנגה, או ליתר דיוק השוג'ו מאנגה. בין אם הם עורכים, מוכרים או המאנגקות עצמם.

איך זה: העונה הראשונה היא חוויה מרעננת עבורי, שכן ההיכרות שלי עם ז'אנר היאוי היה כמעט אפסי עד שראיתי אותה. במהלך 12 פרקיה זכיתי לראות סדרה קומית איכותית, דרמה מרגשת ורומן...ובכן, צ'יזי למדי. על סמך 2 הפרקים הראשונים של העונה השנייה, אנו עומדים לקבל הרבה יותר רומנטיקה צ'יזית, שכן אם העונה הראשונה עסקה בעיקר בחיזורים ויחסי חתול-עכבר בין זוגות האוהבים, הפעם יש לנו זוגות בר-קיימא - מה שמוביל להרבה יותר פוצי-מוצי.

אך עדיין מדובר באותה הסדרה, כך שמי שאהב אותה עד כה אינו צפוי להתאכזב.
מאסאמונה ואונודרה, הזוג הראשי בסדרה, ממשיך להתפקד על המסך בסצנות "אתה אוהב אותי, אתה רק לא יודע זאת" שמסתיימות בנשיקת-אונס. אין לי מושג כמה מזה אני עוד אוכל לסבול במהלך העונה, אבל תודה לאל שיש 2 זוגות אחרים ופחות קלישאתיים להתמקד בהם. הזוג צ'יאקי את יושיוקי מככב יותר על המסך לצד מאסאמונה ואונודרה (בעוד שבעונה הקודמת הפרקים בכיכובם של הדמויות שמרו על הפרדה בין סיפורי שלושת הזוגות), וזה אולי השינוי המשמעותי העיקרי פה.

להמשיך או לא: אם כבר הגעתי כל-כך רחוק, מי אני שאפרוש?

!Chibi Devil
אני מסיים את "עונת אוקטובר" עם "!Chibi Devil". הסדרה, על אותו משקל של Nyanpire מהעונה הקודמת, עוסקת ביחסים בין נערה דחויה חברתית לבין מַאוֹ: שד-תינוק שנכנס לחייה (חייב...להוציא...את זה...מהמערכת..."BEELZEBUUUUB". אוקי, אני בסדר). הסדרה חמודה למדי, לפחות על פי הפרק הראשון. על אף שהיא אינה מתוקה או מודעת לעצמה כמו Nyanpire, חמש הדקות (בדיוק) מוציאות את תחושת בזבוז הזמן מהפרק. אם יש לכם מספר דקות ריקות בלו"ז, תנו לה הזדמנות.

סיימנו.
עונת אוקטובר הנוכחית - כמצופה - מביאה עימה כמה מהסדרות הטובות ביותר של השנה. מתוך +20 הסדרות עליהן עברתי בשלוש הכתבות של העונה, לפחות עם שליש מתוכן אני ממשיך, הישג מכובד לכשעצמו. אני אפילו אזהר ואגיד שמאז אפריל 2009 לא נתקלתי בעונה מוצלחת יותר מזו.

כמו כן, בקיץ האחרון אמרתי שרק בעונת אוקטובר נוכל לדעת בוודעות האם הצליח מסע הצלב שמנהל מושל טוקיו אישיהארה כנגד סדרות אצ'י. עד 2011, כמעט כל סדרה חדשה הייתה שייכת לאחד מהז'אנרים הבאים: תחתונים, חזיות, מישושי חזה והיתקלויות בעירום במקלחת. והנה עכשיו - חודש אוקטובר 2011 -- ארבעה חודשים לאחר שהמדיניות נכנסה לתוקף -- אפשר לקבוע בוודעות שסדרות האצ'י חסרות הטעם נמצאות כעת במחתרת. עובדה, בעונה הנוכחית אפשר לספור את כולן על יד אחת (פלוס עוד זוג אצבעות): Maken-Ki, C³, Maji de Watashi ni Koishinasai, Guilty Crown, Horizon in the Middle of Nowhere, Ben To ו-Boku wa Tomodachi ga Sukunai. מתוכן, רק בשתיים מהסדרות הללו הפאנסרביס קודם לעלילה ולא להפך.
ריספקט!

מקווה שנהניתם לקרוא כמו שסבלתי לכתוב. אתם יותר ממוזמנים לספר מה אתם לוקחים (או לא לוקחים) מהעונה הזו.
עד לפעם הבאה (ינואר או אפריל, תלוי) - שלכם, רם.

תגובות (24)

תגובות מרוכזות ב-RSS

הצג/הסתר תגובות

כתוב תגובה

שם		כותרת תגובה קטן יותר | גדול יותר
		קראתי ואני מסכים לתנאי השימוש. הוסף תגובה תצוגה מקדימה