A-
 A 
A+
Open login
עדכונים כלליים
עשרת דיברות אוטאקו
נכתב ע"י רם קיץ    ראשון, 25 יולי 2010 20:30    PDF הדפסה דוא

- לא תחמוד מאנגת רעך וכרית חיבוק רעך ואחותו עם עיניי הלולי, כי קטינה היא יא'סוטה.
Lucky Star- לא תענה רעך עד שיודה כי הוא אוהב יאוי.
- לא תתפנגרל.
- לא תרצח נובים.
- לא תעשה
את זה בציבור.
- זכור את יום חמישי לקודשו כי יש נארוטו.
- אהוב וחבק בכנסים את אביך הקהילתי ואמך הקהילתית על אף שצעירים הם ממך, אך לא בנוכחות משטרה.
- לא תסתובב עם קוספלי שלא בכנסים ואירועים לשווא.
- לא תאגור פיגרים זולים ויהיו לך פיגרים אמריקאיים על פני.
- לא תרכוש כבוד עצמי.

עדכון אחרון ( שלישי, 27 יולי 2010 18:30 )
 
ראיו מהרדיו ועוד גיבובים
נכתב ע"י רם קיץ    שישי, 19 מרץ 2010 15:00    PDF הדפסה דוא

היי.
מצטער על ההיעלמות הלא צפויה, זה עושה לי צביטה בלב לראות שלראשונה נופץ החוק של "מינימום עדכון בשבוע". בתחילת השבוע הקרוב אני אחזור בשגרת עדכונים רגילה, גם לי מגיע חופש מהטירוף שהלך כאן בזמן האחרון.

אתם בינתיים מוזמנים להוריד ולהאזין לראיון קצר שערכתי אתמול ברדיו "אשל הנשיא" בנושא אנימה (ותודה לגרשון מ-KaT שהקליט בהתראה של רבע שעה). מפדח, אבל הרבה פחות מפדח מאותו ראיון בערוץ הראשון שקיימתי לפני שנה וחצי על מיאזאקי.

שארית סופ"ש נחמד-כזה-אבל-לא-יותר-מדי,
שלכם
רם.

עדכון אחרון ( שישי, 19 מרץ 2010 13:19 )
 
It's Birthday time
נכתב ע"י רם קיץ    שני, 15 פברואק 2010 17:30    PDF הדפסה דוא

"אני מן פרנואיד במהופך - אני חושד באנשים שהם זוממים לעשות אותי מאושר" / ג'יי.די סלינג'ר

יומולדת שמחהיום לפני שנה נפתח הבלוג שאת שורותיו אתם קוראים ברגע זה. רציתי האמת לחגוג יומולדת 5 בדצמבר, אז פתחתי את "אנימה בהילוך מהיר", וככה הייתי יכול לציין חצי-עשור של כתיבה בלוגרית. אבל שרגא (המצפון שלי) הציק לי. אם בתחילת דרכו "אנימה OK" היה גלגולו הרוחני של "בהילוך מהיר", הרי שכיום "OK" התעלה על כל מה שהספקתי לעשות ב-4 שנים של "בהילוך מהיר"; הן מבחינת התוכן, והן מבחינת החשיפה.

אז מה היה לנו? אם אתם טורחים לקרוא את השורות האלה, אז ודאי נתקלתם בטקסטים המפלצתיים שעשו את הבלוג למה שהוא: החל מ-"מסע אל העבר", דרך "יחלוף עם הרוח", ועד "העשור שחלף", "צעצועים לילדים גדולים" (1 ו-2), "אם זה רק היה אנימה" (1 ו-2), "Versailles", "בין תת תרבות לאומנות", סיכומי העונות, ראיונות עם מחזות הזמר, "רוצים עונה שניה", "לעשות עליה", "מהנייר למסך", ועוד ועוד ועוד (וזה מבלי להזכיר את ביקורות האנימה והלייב אקשן).

לשמחתי הרבה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (וגוגל) עזרו לי לבנות עבורכם מערך נתונים מתמצת...אם מספרים עושים לכם את זה; מאז שנפתח לפני שנה, ביקרו בבלוג כ-36 אלף מבקרים מ-59 מדינות. מיותר לציין ש-35 אלף מתוכם מאזרבייג'ן. סליחה, ישראל. הרחק הרחק (הרחק...) מאחור מזדנבת ארה"ב עם 509 מבקרים. קאייקס קנדה מתחתיה, ובמקום הרביעי...יפן? סוויט! זמן השהות הממוצע בבלוג עומד על כמעט 4 דקות שלמות של סבל מנקר עיניים.

זה הרגע שאני אמור גם להודות לאנשים וכאלה, אז ובכן: תודה אנשים.

אני לא מעוניין להבטיח יותר מדי לעתיד, אבל אם לקצר: החל מהחודש הבא, קצב העדכונים צפוי לחזור למה שהיה (כלומר, יותר מעדכון בודד בשבוע), וכתבות התוכן הגדולות צפויות לעשות קאמבק. אני עובד על ייבוא ווידג'טים נוספים הצפויים להקל על השיטוט בבלוג, ויגרמו לו להיראות פחות מכוער.

אין לי יותר מה להוסיף, מעבר לכך שהכתיבה פה מסבה לי הנאה. ההשפעה של הבלוג עלי כה גדולה, עד שלפעמים אפילו אני נכנס כדי לבדוק אם יש עדכון חדש. אילולא אתם, לא הייתי כאן היום. מי יתן וניפגש לסיכומים קיטשיים נוספים גם בפברואר 2011 ו-2012 (אבל לא ב-2013, סוף העולם).

אני אוהב אתכם (וחומוס)
שלכם, רם

עדכון אחרון ( שני, 15 פברואק 2010 15:41 )
 
פוסט היומולדת המשוגע של רם
נכתב ע"י רם קיץ    ראשון, 20 ספטמבר 2009 06:00    PDF הדפסה דוא

מייקרוסופט, קוקה קולה, גוגל, ממשלת ישראל ואנימה OK גאים להציג:

פוסט יומולדת

לקריאת העדכון

עדכון אחרון ( רביעי, 30 ספטמבר 2009 19:55 )
 
יומנו של ילד בן 7
נכתב ע"י יאנקל'ה    רביעי, 16 ספטמבר 2009 17:28    PDF הדפסה דוא

יומנו של יאנקל'ה

אהלן!
אני יאנקל'ה, בן 7 וחצי מקיבוץ נווה מלכיאור, שזה הקיבוץ הכי טוב בעולם!! התחביבים שלי זה לשמוע הרבה מוזיקה, לראות הרבה טלוויזיה ולאכול הרבה הרבה פיצה. אבל אמא לא מרשה לי לאכול פיצה. היא אומרת שפיצה גורמת לי להיות שמן. אמא כל הזמן אמרה לי כמה אני שמן וכמה זה יהרוג אותי יום אחד. אבל לא אכפת לי כי אמא מאיימת על כולם כללל הזמן!! למשל פעם כזה, אבא חזר הבייתה מאוחר. אני יודע את זה רק כי קמתי מהמיטה לעשות פיפי. אני תמיד ישן בלילה אחרת אמא מרביצה לי.

אז אבא חזר מה זה מאוחר הביתה והוא אמר שהוא היה צריך לעבוד. אנחנו בקיבוץ ובקיבוץ שלנו יש הרבה הרבה פרות ואבא עובד עם הפרות בבית הזה של הפרות. ואמא אמרה לאבא יאנקל'האתה שוב היית עם הפרה הזאת שלך? ואז אבא אמר שלא מה פתאום הוא נשבע. אני לא הבנתי למה הוא מחביא מאמא שהוא עבד עם הפרות עוד פעם. בזמן האחרון אבא עובד הרבה עם הפרות בקיבוץ עד מאוחר בלילה והוא כנראה מחבב פרה אחת במיוחד אבל זה גורם לאמא לקנא מאוד. בטח זה כי אבא מבלה פחות בבית בגלל שאבא מבלה יותר זמן בלחלוב את הפרה הזאת שהוא אוהב.

אני כבר מה זה רוצה להיות גדול כדי שאני אפתח פיצה משלי ואני אגרום לאמא שלי להבין שפיצה זה מה זה טעים. אבל אז אני יום אחד גם חזרתי הביתה כזה אחרי בצפר, ואני כזה ראיתי את אמא בוכה ומשומה היא החזיקה תמונה של אבא ואבא לא היה בבית יותר ושאלתי איפה אבא ואמא אמרה שאבא הלך לטייל. אז אמרתי לה אמא אל תבכי כי זה גורם לי להיות עצוב. אז אמא הרביצה לי.

אני גם מה זה אוהב אנימות. אני רואה אנימות מאז שאני כזה קטן רק וכשאני יגדל אני רוצה להיות יוצר אנימות כי אנימות זה כיף. למרות שאני לא מבין למה הם לא אוכלים פיצות אלא רק סושי. איך אפשר לא לאכול פיצה?? זה מה זה טעים!! זה גם נורא חם. פעם אח שלי הגדול דניאל זרק לי על הפנים פיצה ואמר לי ללכת לעשות עם הפיצה פרו ורבו וזה לא היה נחמד מצידו. דניאל כל היום בחדר שלו והוא אומר תמיד שהוא גם אוהב אנימות אבל הוא כל הזמן יורד עלי שאני רואה רק אנימות מפגרות. הוא בעצמו מפגר!! בכל האנימות שהוא רואה לאנשים אין בכלל כוחות-על! מה זה מעניין? פעם ראיתי את דניאל רואה סדרה שלא קורה שם כלום! פשוט כלום!! לגיבורים אפילו לא היו בגדים! מה זה מעניין בכלל? והיה שם רק נער אחד והיו שם מלא מלא בנות והם דיברו ושיחקו ברופא וחולה. למה הבן הזה לא רוצה חברים בנים?

זה לא כמו החברה של דניאל נטליה. היא רואה אנימות עם מלא מלא בנים והם חברים מה זה טובים שם! הם כל הזמן הולכים ביחד לכל מיני מקומות כאלה ואפילו ישנים ביחד. אני גם זוכר פעם כזה מישו בסדרה נישק מישו אחר וליטף לו את החזה. נטליה אמרה שהוא עשה לו הנשמה. שזה לתת לו אוויר כדי שלא יחנק. אז שאלתי למה הוא נוגע לו בחזה ונטליה אמרה שזה בגלל שהוא בודק לו דופק.

יש לי חבר טוב בשם משה וכל יום שישי אנחנו ישנים אחד אצל השני. אנחנו כל הזמן ברוגז כי הוא אוהב דיג'ימון ואני פוקימון אבל אנחנו תמיד משלימים כי שנינו אוהבים דרגון בול זי כי זה מה זה מגניב למרות שהם לא מבקרים אף פעם אצל הספר והשיער שלהם כזה בלונדיני. משה ואני פעם שיחקנו בגן ואני הייתי סופר סאייה 4 והוא גם סופר סאיה 4 ורבנו מכות בכאילו. ואז בכאילו נתתי למשה קאמהמהא בביצים ומשה נפל על הריצפה. אז עשיתי לו גם הנשמה והורדתי לו את החולצה כדי לבדוק דופק ואז אמא שלי באה ונתנה לי מכות וקיללה אותי למרות שהיא אמרה לי פעם שלקלל זה לא יפה.

בגלל שמשה לא מדבר איתי אז היה לי משעמם אז באתי לחדר של דניאל. יש בחדר של דניאל הרבה פוסטרים של בחורות בלי בגדים ותמונות של בנים שלובשים שחור ויש להם עגילים ולא רק באוזן אלא בעוד מקומות מוזרים וגם השיער שלהם עומד כזה למעלה! ממש כמו סופר סאיה 4! דניאל גם מחביא אולר במגירה שלו והוא כל הזמן גם לובש שחור ומסתגר כל היום עם נטליה פולמטאל אלכמיסטבחדר שלו. אני גם לא מבין מה יש לו לעשות עם נטליה כל היום בחדר כי לדניאל אין מחשב בחדר ואין שום משחקי קופסא וטלוויזיה.

אני אבל כן רואה אנימה באינטרנט ואני מוריד כל שבוע נארוטו ובליץ' כי יש מכות אבל לא תמיד ויש פרקים שאין מכות והם חווופרים. גם פולמטאל זה מגניב כי שם כן יש מכות למרות שאני לא מבין איך זה שיש עונה שניה והגיבורים לא זוכרים כלווום ממה שהיה בעונה הראשונה זה כאילו הם איבדו את הזכרון וגם כמה דמויות שמתו בעונה הקודמת פתאום חזרו להיות בחיים וזה מוזר כזה. אני נורא אוהב את הסדרה כי יש שם שני אחים והם תמיד קשקשו סימנים מוזרים על הריצפה ואמא שלהם לא אהבה את זה וזה גרם לה להיות חולה ויום אחד היא מתה.

אני גם פעם קשקשתי ציור על הריצפה כי רציתי ליצור פיצה כמו שהאחים בפולמטאל עושים דברים משומדבר אבל זה לא עבד ואמא שלי באה ונתנה לי שוב מכות וזה כאב. אני בכיתי חזק אבל לא בגלל שזה כאב. כלומר גם בגלל שזה כאב אבל לא רק בגלל זה. זה בגלל שזה היה היומולדת שלי ואמא שלי לא זכרה אותו וגם אף אחד אחר לא זכר אותו. אפילו בלילה לפני קמתי באמצע הלילה שוב לעשות פיפי ואז הבנתי שזה היומולדת שלי נכנסתי לחדר של דניאל כדי לספר לו שזה היומולדת שלי אבל הוא שוב ראה את אחת הסדרות המוזרות האלה שלו ואמר לי שוב ללכת לעשות פרו ורפו. איך אני אעשה פרו ורבו אני רק בן 7!! ואז הוא הרביץ לי.

אז יום אחד אני יוצא החוצה ומשחק בלהיות פוקימון עם החתול שלי. אני צ'אריזרד והוא פיקאצ'ו ואני עושה עליו מתקפת להביור אבל אני לא יכול לעשות אש אמיתית אז לקחתי מצית שיש לדניאל בחדר כי אני זוכר שדניאל אמר שהוא משתמש בה כדי להדליק את הכיריים אבל אני אף פעם לא ראיתי את דניאל מבשל. בכל אופן אני מדליק את החתול והחתול פתאום רץ אז אני רודף אחריו בזמן שאני צועק "חתול חתול" והוא לא עצר ואז הגעתי לקצה השני של קיבוץ נווה מלכיאור ואז ראיתי את אבא שלי אחרי שהרבה זמן לא ראיתי אותו אבל זה מוזר כי זו שעה מאוחרת ואבא אמור לעבוד בבית של הפרות אבל הוא נמצא במקום אחר והוא בכלל עם נטליה החברה של דניאל. נראה שאבא שלי נותן לה שיעור בהחייאה וזה מסביר גם מאיפה נטליה יודעת כל-כך הרבה על מה שעושים הדמויות באנימות שלה.

אז חזרתי הביתה כי לא מצאתי את חתול ואמרתי לאמא ודניאל שמצאתי את אבא ואמא יכולה להפסיק לבכות אבל אמא המשיכה לבכות ועלתה לחדר ואז אמרתי לדניאל שראיתי את נטליה עם אבא ודניאל הרביץ לי ולקח את המצית שלו מהיד שלי ועלה לחדר. יותר לא ראינו את דניאל מאז כי אמא אמרה דניאל מת. עכשיו שוב משעמם לי אז הלכתי לאכול פיצה, ביי!

עדכון אחרון ( חמישי, 17 ספטמבר 2009 12:55 )
 


עמוד 1 מתוך 2
© כל הזכויות שמורות לרם קיץ, בחסות ישראטאקו: פורטל אנימה ומנגה. אין לצלם, להעתיק, לגרד, לשפשף ולגהק מבלי רשות.