הייתי גם מוסיף את האליטיזם גם מזווית אחרת כלפי חברים חדשים בקהילה או "נובים" כפי שהם נקראים לרוב ואשר סולדים מהם. אני משתדל גם לראות סדרות נורמליות אחרות בטלויזיה(ולא, האח הגדול היא לא תוכנית נורמלית לא משנה כמה היא תנסה להיות)ולשחק משחקים שלא קשורים בהכרח לאנימה ומי שדיבר איתי במסן או בכל אמצעי תקשורת אחר יודע שאני די חביב ונחמד כלפי כל אחד באשר הוא בלי כל קשר לקהילה אליה הוא משתייך(חוץ מאלה שעולים לי על הסעיף אבל צריך הרבה בשביל לעשות את זה). בסה"כ לדעתי הקהילה צריכה להיפתח הרבה יותר ושאנשים יפסיקו לתפוס מעצמם כי הם רואים אנימות אחרת הם רק יעשו נזק לקהילה ויגרמו לאנשים לסלוד לא רק מהאנשים אלא מהתחביב עצמו.

ראשית כל הכבוד רם על מאמר נהדר.
טוב, עכשיו לגבי הרעיון, אין מה לעשות וכל מי שיכחיש את זה לדעתי טועה, הדבר נכון מאוד, אחוז האוטאקואים בישראל שמתאימים להגדרה המקורית שתבע הפסיכולוג היפני הלא היא: אדם שכל קשריו הם דרך המחשב.
אני אישית לא יודע על אוטאקואיות בתור דרך חיים, כי בתור דרך חיים אני המון והאוטאקו זה באמת תחביב, למרות שבקהילה אני מוצא אנשים שיש לי איתם כימיה מדהימה, יש לי הרבה חברים לחיים שהם לא אוטאקואים, ויש לי חברים אוטאקואים שהם לא חברים שלי בגלל זה בכלל...
זה נכון שהתפיסה הכללית הנפוצה היא שאנחנו יותר טובים, אבל מתי שהוא רוב האוטאקואים האלו התחילו מנקודה של דיחוי חברתי ומתוך מחשבה שהם או הרבה פחות טובים או הרבה יותר טובים, איך אמר ג'ון לנון
"no one is siting in my tree, I mean it's must be high or low"

אני מאוד מקווה שהמאמר ישפיע על האוטאקואים, אני אישית מזמן מתבייש באוטאקואיות שבאה כאות לנסות להבדיל אותי מהקבוצה ואני שמח שאני הרבה דברים נוספים חוץ מאוטאקו

בתחילת החטיבה כיתה ז'-ח' הייתי דיי מנותק מהחברה והייתי מגיע הרבה לכנסים.
בסביבות כיתה ט' קרה משהו,אולי אני השתנתי אולי הקהילה השתנתה אבל הרגשתי פחות חיבור ביני לבין אוטאקואים אחרים קרה לי אפילו שהתביישתי בתחביב ובללכת עם קוסטום מוזר ברחוב (לא שהתחפשתי פעם אבל המחשבה P: ),יותר הפריע לי שאני לא חברותי.
התחלתי לצאת יותר הכרתי יותר חברים,הפסקתי לשמוע מוזיקה יפנית ובמקום שמעתי יותר מוזיקה ישראלית (שגם ככה הייתי שומע),כנראה שבמקביל התנתקתי מקהילת האוטאקו הישראלית.
אני עוד רואה אנימה ופעיל באינטרנט פחות או יותר X:

עד כאן חיים שכאלה

אני מסכים ב 100% שלא צריך לעשות בידול כזה וצריך לקבל גם דברים אחרים באשר הם ולא רק דברים שקשורים באנימה ומנגה, אבל שיש אדם שכל תחומי העניין שלו מתקשרים לזה, זה קצת קשה *אהמ*.
אני כן רואה האח הגדול ובכלל טלוויזיה ישראלית, בעניין של מוזיקה אני חריג מסיבה שונה בכלל, שאני פשוט לא מצליח להמשך למוזיקה באופן כללי ולהבין מה מיוחד בזה, סתם אוהב לשמוע מפעם לפעם מוזיקה יפנית.
אני לא חושב שבאמת רוב הקהילה רואה אנשים שלא צופים באנימות בתור "נחותים" מהם, אני חושב שזה פשוט מיעוט בולט. כמובן כשזה מופנה כלפי ערסים למיניהם זה קיים כמעט אצל כולם, אבל ממש לא מהסיבה שהם לא רואים אנימות, אלא מההתנהגות שלהם באופן כללי.
זה שאוטאקואים קצת מובדלים חברתית לדעתי מגיע בכלל מהסיבה שפשוט יש להם תחומי עניין שונים מאנשים אחרים, לא בגלל שהם רואים את עצמם יותר טובים. לנסות לפתח שיחה עם בנאדם שכמעט ואין לך על מה לדבר איתו זה לא דבר קל בכלל.
וסתם לצורך העניין, אף אחד מהחברים שלי הוא לא אטואקו, גם אם יצא להם לראות פה ושם אנימות (בזכותי בעיקר XD).

אולי אני לא נימצא בהגדרה המלאה של אוטאקו כי אני לא שומע מוזיקה יפנית (טוב גם לא ישראילית בלח... רק רוק באנגלית ^^') ואני לא מיתנהג בצורה אמממ..דיי תזזיתית ומשוגעת כמו כל האוטוקואים...לא שלא בא לי אבל אני בישן XD...אבל מה שכן זה שאין לי הרבה חברים מיחוץ לכיתה זה נכון...זה בעיקר ביגלל העובדה שכן רוב האוטוקואים יותר טובים מהשאר לפחות לפי מה שאני ראית אבל כמובן שאני לא מכליל גם לי יש חברים שהם לא אוטוקואים (לא הרבה אבל יש) בעיקר מה שלי מפריע זה א) הפאן גירל (ולא העובדה שהן רואות יאוי אלא העובדה שהן נותות לדבר על זה ולהיתנהג באופן די...נימפוני?...אני מניח שזה ההגדרה המתאימה) וב) כן החוסר בושה או בישנות הכללי של אוטוקואים (למרות שאני חצי האיתי רוצה להיות כזה XD אני הרבה יותר מידי בישן)...אם באמת יש אוטאקואים שפוסלים אנשים מיחוץ לקהילה לגמרי כאילו אז זה ממש לא טוב ._. אבל רוב הפעמים לפי מי שאני מדבר איתו לפחות אוטוקואים ניזרקים מהחברה שצוחקת על השוני שלהם והתגובה לזה אני מניח שנוצר הניתוק...אני רק אומר את זה לפי מה שאני רואה ויודע...

סוף סוף מישהו אומר את זה. כבר התחלתי לחשוב שאף אחד לא שם לב.
האמת היא שאני בהחלט חושבת שהאנשים שמתנהגים בצורה המתוארת לעיל היא "אחוז קטן אך בולט". האוטאקואים, באופן כללי, לרוב ירגישו במעט חוסר עניין בגלל שמלכתחילה לעסוק באנימה בארץ זה לא משהו שקל להגיע אליו. ובכלל, אם תשאל אדם אקראי ברחוב "איך הוא חושב שיפנית נשמעת" הוא יענה לך בסגנון של "צ'ינג צ'אנג צ'ונג". (וכל אוטאקו, כמובן, יודע שיפנית בכלל לא נשמעת כך). מה שאני מנסה להגיד זה שבעצם אוטאקואיות זו תרבות די נפרדת מהמיינסטרים, ולכן אין פלא שיש אוטאקואים שחשים שהם עצמם נפרדים לחלוטין.
רוב האנשים שאני מכירה מהקהילה הם אנשים די איכותיים עם מגוון תחומי עניין, שפשוט אוהבים אנימה. למרות שהחתך המתואר כאן הוא בולט ומציק בהחלט (שמתם לב כמה רבות קבוצות האנטי מזרחית בישראטאקו?) אני חושבת שהפתרון הכי טוב זה פשוט לתת לחדשים תקופת הצטננות קלה. אם יש להם קצת שכל, הם יבינו לבדם שזו לא הדרך.

לגבי המזרחית:
חלק מרכזי בחיים שלי זה מוזיקה, אני כותב, מנגן ושומע המון ובכל זאת יש לי התנגדות מסוימת למוזיקה מזרחית וזה לא קשור לזה שאני אוטאקו, בתור מישהו שיחסית מבין במוזיקה אני חייב להגיד לכם שהשימוש בכלי הנגינה וטכניקות השירה מדהימים על סף גאוניים לדעתי ביחס למוזיקת רוק מערבית שבנוי על 3 אקורדים שקוף יכול לנגן, אבל בדרך קלל השירים חסרי תוכן במסר וגם העוצמה שבהם שמים את המוזיקה והדרך שבה מגיבים לה הסביבה היא זאת שמרחיקה אותי

שאנשים יעשו מה שבא להם מה אכפת לכם זה החיים שלהם והם אחר כך ישלמו על זה, לכול אותם אנשים שמתנהגים בצורות אנטי-סוציאליות שכאלה יהיו חיים עצובים ואם הם לא קלטו את זה עד עכשיו לבד סביר להניח שגם אם נסביר להם את זה הם לא יבינו... כי אין טעם להגיד לטיפש "טיפש"

יופי, הסיבה שניב שלח לי זה "רק להביא למודעותך ^^" >>
וכמו ש"koruhono" אמר, אני למשל שומעת שירים באנגלית וביפנית, עברית לא אהבתי עוד הרבה לפניי שהתחלתי להיות אוטאקו. אני אישית לא ממש שולטת במה שאני אוהבת XD הדבר היחידי שמעניין אותי זה אנימנגה ואוטאקואים וחוץ מזה לא משנה לי ממש, זה עניין של טעם אישי. אני כמובן גם קוראת ספרים ורואה סרטים, אבל חברים שהם לא אוטאקואים פשוט..אין, זה עניין של טעם אישי.
(ואני חייבת לציין שאני לא הטיפוס שחושב שאני יכול לעשות מה שבא לי ולהתפרע כי 'אנחנו עושים מה שבא לנו כי אנחנו מגניבים ומיוחדים' רק כדיי להסדיר ^^)

מאמר מבריק, כי הוא פשוט נכון כל-כך. אני חווה בגלל הנושא הזה המון רגעי דיכאון של "תלוי בין שני העלומות". אבל הפסקתי, והחלטתי ליהנות משני העולמות האלו. D:

נ.ב. אני שונא מוזיקה ישראלית ואת "האח הגדול" עדיין XD;

אני מאוד שמח שמישהו העלה את הנושא הזה לשולחן.. בזמן האחרון יצא לי לחשוב על הנושא הזה, על מי הם האטוקאים של ישראל.. באיזו קהילה הייתי כל כך פעיל פעם?

היום, אנימה מבחינתי היא רק תחביב, ואני חושב שיש מאפיין המשותף לכל האוטקואים שיצא לי להכיר בשלל המפגשים שהייתי: אינדיבידואלים שתקועים בגיל ההתבגרות..
אותי אישית זה נורא מאכזב שהמיינסטרים באנימה הוא גם- אפשר להגיד, תקוע בגיל ההתבגרות,
לדוגמא:
לפתע רוח מסתורית מעיפה את החצאית של יוזוקי-בלהבלה-צ'אן והיא מחטיפה לקטסורה-סאן סטירה עוצמתית שגורמת לו ליפול דרך חלון הבית ספר חמש קומות. כעבור שבוע קטסורה-סאן עובר בית ספר וכל הבנות בכיתה מתאהבות בו בדרך שלהן בשל תקריות אינטימיות איתו שהוא עזר להם לשרוך נעליים ולחדד עפרונות. הבנות הן חמודות ויפות אבל בעצם רוצחות עם כוחות על טבעיים מוטרפות בגלל טראומות ילדות שבצירוף מקרים קטסורה-סאן היה מעורב בהם.
כאילו,התוכן של רוב הסדרות הוא פאן סרביס, כך שאני רואה מספר מאוד מצומצם של אנימות שבאמת מעניינות אותי (כנ"ל למאנגות).

אני היום בן 18, ונכנסתי לאנימה כשהייתי בכיתה ז-ח אותו גיל שהגעתי לכנסים, באתי בשביל הקהילה המיוחדת והטובה וככל שהתבגרתי ראיתי אנשים עושים שטויות של גיל ההתבגרות, מתנהגים כמו ילדים קטנים.. אתם בטח יודעים על מה אני מדבר: אנשים מדברים בחצי יפנית עילגת, היפראקטיביים, רועשים ללא התחשבות בסביבה כמו שרם ציין.. (למרות שאין לי כל כך זכות בנושא הזה..)
אנשים שלא התבגרו. כן אני יודע שזה נשמע מתנשא אבל זאת האמת. מאז המשכתי לבוא לכנסים יותר בשביל התוכן ופחות בשביל הקהילה..

ולגבי המוזיקה, לדעתי רוב האוטקואים שומעים מוסיקה יפנית מכיוון שזה מה שהקהילה עושה (כמו שערסים ברובם שומעים מזרחית, פאקאצות אבריל לווין, וסטלנים רגאיי) כן מה שאני חותר אליו זה שבעצם הקהילה שהערצתי וחשבתי שהיא מיוחדת ושונה היא בעיקרון גם סטיארוטיפ אחד גדול בעצמה =...

קודם כל בקשר לרעיון של הכתבה - מבריק. מזמן לא הייתה כתבה ששפטה את הקהילה שלנו.
דבר שני, אני חושב שאני בסדר יחסית. אנימה ומנגה הם אמנם חלק גדול מחיי אבל לא כולן. אני נהנה מלשחק עם חברים (פוטבול לדוגמה - אז מה אם זה בהשראת EYSHIELD 21) לתכנת (מגמת מחשבים) לכתוב פה ושם וכמובן שגם לראות טלוויזיה (לא, לא הפח הגדול וכל תוכניות הראליטי. דברים שגורמים לי לצחוק בעיקר). לדעתי עולם שמורכב רק מתחום התעניינות אחד (גדול ככל שיהיה) הוא ריק מידי.

אז בלי יותר מידי חפירות - תמצאו את האיזון שלכם בחיים. יש כאן יותר מאשר מה שהיפנים מצאו.


הערה: מוזיקה עברית היא בסדר, אבל משום מה אני אוהב רק מוזיקה עברית ממש ישנה (כן כן, תקראו לי זקן, לא אכפת לי)

אני אוהבת את זה שאתה מתייחס גם לדברים הקשורים לקהילה, וגם לבעיות שלה.
כל הכבוד רם~

רק רציתי לציין, רוב האנשים כאן אני חושב כולל אני כמובן התייחסנו לתופעה אצל בני עשרה, לפחות אצלי, אם הייתי חושב בכיוון של בוגרי צבא הייתי מדבר אחרת...

וגם שמעתי דעות מנוגדות לשלי לגבי הרעיון שזה אולי כן בסדר לנהל את החיים מול מחשב. אז רק רציתי לציין ששמתי לב שהרבה אוטאקואים לא נפתחים לחברה כי הם ביישנים אבל יש להם אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד, ואני חושב שאדם שיושב על היום מול המחשב, לא הוגן כלפי עצמו וכלפי הסביבה שהוא מונע את עצמו מהם

אף פעם לא חשבתי את עצמי טובה יותר מאחרים בגלל שאני רואה אנימה :ס וערסים הם מעצבנים בלי קשר XD. כן היו לי חברות בבי"ס שלא רואות אנימה.. מצד שני כן הרגשתי קצת אאוטסיידרית ושאנשים שהם לא אוטאקואים מתקשים להבין אותי.. לכן בד"כ אני מעדיפה חברים שהם אוטאקואים (ויש לי חוש שישי הזוי בלזהות אוטאקואים) או לפחות גיקים (כי אין כמו בדיחות מתכנתים XD). בסופו של דבר, זה די הגיוני שאני ארצה להתחבר לאנשים שיש להם אותם תחומי עניין כמו שלי.  

הייתי מוסיפה שרב הקהילה גם אתאיסטית ואני אלוהים חחח...

בכול מקרה בקשר לנושא הרציני אני יגיד על עצמי ודעה כללית על הקהילה

לי יש חברים ערסים (כן יש לי קצת) , גנגסטרים, עבריינים, פריקים (אני שונאת להגיד אבל כדי שזה יהיה מובן)
אני צופה בעוד סדרות מלבד אנימה
ואני מעדיפה מוזיקת מטאל אמריקאית מאשר JPOP או JROCK וכול השאר
בתחילת הדרך של האוטאקו
לרב זה מגיע עם סימנים של לומר את המילים הפשוטות ביותר ביפנית כגון: קאוואי, אריגטו, נאני וכדומה
אני התחלתי אם כול הקטע של האנימה מנגה יפן וזה בכיתה ג'
אנימה זה חלק חשוב מחיי זה ברור
ואפשר להחשיב את זה בצורה מסוימת לאובססיה אצל כולנו למרות שאתה רואה עוד דברים
אני גם לעולם לא הוכל לומר על עצמי שאני אוטאקו או פריקית וכדומה
אני פשוט הירו (לא ננצור בשמי הפרטי)
ובקטע של הרעש במקום ציבורי וזה
עם כול החיים הנוראיים שעברתי שגרמו לי להפוך לכזאת כול הדרך הקשה הזאת אני דיי שמה זין על מלא דברים, אבל יש לי כבוד וחשוב שבנאדם יהיה כנה ובעל כבוד כי אם אין לך כבוד אתה לא שווה כלום

עכשיו בצורה רחבה על הקהילה
בצורה מסויימת אני חייבת לומר
אני יכולה להחשיב את קהילת האוטאקואיים (הגדרה כדי שזה יהיה ברור)
כחייזרים, אבל לא משהו רע
הכוונה שלי זה מכול האנשים שפגשתי בעולם הזה, עם כול הנפילות העליות וכול השאר
איתם הרגשתי פשוט הכי טוב
גם אם רע לך ואתה גר רחוק מימנו אתה יכול לצלצל והוא יענה או יחזור
האנשים האלה מכול שלל האנשים שהכרתי פשוט מדהימים זאת המילה הכי ברורה ...
לא משנה מה אתה
הם יקבלו אותך כמו שאתה
הייתי רוצה שכולם יהיו עם אותה אישיות ובגרות כמוהם אבל העולם אכזר אין מה להתווכח על כך
אבל באמת שאין הרבה אנשים כאלה בעולם
אנשים כול כך נהדרים לדיבור לשיחה להכול
ולמרות שאני בנאדם אדיש שכזה
בתוכי הם גורמים לי שמחה רבה (גם חברים נוספים שלי שלא קשורים לזה )
במילה אחת: הם מדהימים
ואין לי בעיה לומר זאת
כי אין בזה שום טעות מבחינת דעתי האישית
זה הכול...

אני דווקא תמיד חשבתי שאחד הדברים שמייחדים את הקהילה זה שבניגוד לחברה אנחנו לא דוחים אנשים בגלל שוני
אצלי פשוט הערך המנחה בחיים זה כבוד אם הייתי חושב שאני טוב מאחרים הייתי פוגע לעצמי בערך ומאותה סיבה זו אני שונא את "האח הגדול" בגלל שזו הפרה חמורה של כבוד הזכות לפרטיות אני מנבה שאם החברה שלנו לא תשתנה אז כשייהיה לנו את הטכנולוגיה ידעו הכל על כל האנשים באוכלוסיה עד לפרטים הכי קטנים וכולם יוכלו לראות מהטלוויזיה בבית שלהם וכמה דורות אחר כך זה כבר יהיה נורמה ואנשים לא יחשבו שיש משהוא לא בסדר עם זה המחשבה על זה מפחידה אותי
אני גם לא שונא שירים ישראלים אלא מזרחית בגלל שאלה בדרך כלל השירים ששמים בארועי לילה שבהם אני נרדם באמצע וזה מזכיר לי את זה
בצטער אני קצת טיפוס חופר

כל מילה במאמר הזה חקוקה בסלע. אני בהתחלה הייתי כזה אבל מכיתה י' בעקבות התיכון והצטרפות לתנועת נוער בעיר שלי, למדתי להתחבר עם אנשים שאינם אוטקואים. עכשיו אני בעצם בשתי עולמות- הרגיל והאנימה. במילים אחרות, קחו את התחביב בפרופורציה ואל תיתנו לו להשתלט על החיים שלכם =]

הזכרת לי נוסטלגיה: לא אשכח את אחד המפגשים הישנים-נושנים (יחסית) לפני 4 שנים בעזריאלי, מישהי אמרה אז: "אנחנו פשוט חכמים יותר". כן, זה היה קיים כבר אז, בתקופת פורום פוקימון. אני זוכר שדנו בפורום על כך שאנשים שאוהבים אנימה ומנגה חכמים יותר מאנשים רגילים.

ובנוגע לכל אלה שאומרים שקהילת האנימה והמנגה היא קופצניתהיפראקטיבביתצעקנית באוטובוסים וכדומה:
שמתם לב בני כמה אותם אנשים שועשים את כל מה שרשמתם לעיל...? בדיוק! בני 12-16 פלוס-מינוס, ורוב הקהילה בגיל הזה. למה לשפוט אותם על כך? מותר להם להתנהג כך מתוקף היותם בני טיפש-עשרה. יש בי צד שמרגיש מעט פספוס על כך שלא השתוללתי יותר בבית הספר ובמפגשי קהילה. ותאמינו לי, אני רק פספוס בן 18 שמתגייס החודש וכבר מתגעגע לימים "ההם" (שאפשר לחשוב עד כמה רחוקים הם, לפני שנתיים-שלוש), כי ככל הנראה הם ישאר שם, בעבר היפה והמתוק, איפה שיכולנו להשתולל ולהתנהג ככה. אני לא רואה את עצמי סטודנט בן 25 נוסע אוטבוס וצועק בקולי קולות. לפי הנורמה הישראלית, להתנהג בצורה כזו כשאתה בן טיפש עשרה זה בסדר לחלוטין, הבעיה מתחילה כשההתנהגות הזו לא מפסיקה באיזה שהוא שלב אי שם בסוף גיל העשרה. גם אני התנהגתי ככה, עבר לי. לא אשקר ואגיד שאני עדיין קצת קולני מידי פעם בכנסים ומפגשי קהילה. שוב, מותר להתנהג כך מתוקף הגיל. וניחשתם נכון, אני אוהב להתרפק על נוסטלגיה =]

לצערי זה נכון מה שכתבת.
אני מהחברה הותיקים ולכן אני שונה מהצעירים בצורה שבה אני מקבל דברים, אני אומנם אוטאקו כבד אבל עדיין לא סוגר את עצמי לעולם שבחוץ, אין מה לעשות אני כבר רגל אחת בתוכו. לומד מקצוע ולאחר מכן השתלבות בו בעבודה, אומנם עבדוה אשר קרובה לתחום שלי אבל עדיין עם אנשים השייכים לעולם שבחוץ.

אוטאקואים הם אנשים שלרוב היפר-אקטיבים ולכן אוטובוס מלא בהם יוצר הרבה רעש, למרות שאפילו אחד יכול לעשות הרבה רעש.

למשל, ביום חמישי כשהייתי בסנטר בת"א, נפגשתי עם אוטאקואיםכ ל כל פעם. ישבנו ודיברנו. אחת הבנות (בלי להזכיר שמות) החלה לצעוק לעבר מישהי אחרת על מנת שהיא תתיחס אליה, אמרתי לה שלא תצעק משום שזה לא נעים גם לנו למי שעל ידה וגם משום שיעיפו אותנו. היא ענתה לי שהיא עצלנית ולכן היא המשיכה לצעוק לעברה במקום לקום ללכת אליה ולדבר איתה. אני הלכתי לכיוון קומיקאזה עד שכל הצעקות יסתיימו ודקה לאחר מכן הגיע שומר וכעס עליהם.
הקהילה מביאה התייחסות רעה של האנשים מסביב על עצמה בשל ההתנהגות שלהם במקומות ציבוריים. נכון אנחנו אוטאקואים, ואנחנו אוהבים להנות ולעשות רעש אך עדיין יש לשים לב להתנהגות במקום בו נמצאים. אחרי כל מי שעושה הרבה רעש זה המיעוט ואז חושבים שכולם ככה וכולם מתנהגים אותו הדבר.

כל אוטאקו צריך לזכור שהוא שגריר של הקהילה אם הוא רוצה ואם לא.

מאמר מעניין מאוד ^^

אף פעם לא החשבתי את עצמי לטוב מאחרים אך בכמה מהדברים שאמרת אתה די צודק.

1. אני שונא את האח הגדול ומוזיקה ישראלית.
2. אני די אאוטסיידר במובן מסוים.
3.גם קצת קשה לי להתחבר לאנשים שלא אוהבים אנימה או משהו שאני אוהב גם.

דרך אגב ואני אומר את זה שוב.

יש לך פשוט כישרון כתיבה מדהים!!
כמעט ואני לא רואה אנשים שכותבים טוב כמוך

באמת, כל הכבוד שהעלת פוסט כזה שמתנגש עם דמותך בקהילה, ושהתרפסות היתה הדבר האחרון שחשבת עליו כשכתבת את זה.

כל הפוסט הזה מנסה להגיד את השורה האחרונה - "תנסו להסתגל, אחרת יהיה לכם קשה מאוד".

בדרך כלל קיצוניות כזאת של מושפעות באה אצל ילדים קטנים שאצלהם להפוך למושפעים זה עניין של טיק-טאק. חלקם מסתירים את התחביב שהפך מוגזם מאנשים הסובבים אותם ביום יום, מה שיוצר סוג של ריחוק.

זה קצת פרדוקסלי, כי רם רוצה שהקהילה תגדל ומצד שי רם אומר "גוזלים, עזבו את הקן, אחרת תהיו תלוים מידי באימא".

אהבתי.

"כל אוטאקו צריך לזכור שהוא שגריר של הקהילה אם הוא רוצה ואם לא". להב- ח"ח על המשפט! מעכשיו הוא הופך לפתגם אצלי.

חברים יקרים, זכרו- כמו שאתם נמצאים בחו"ל ומנסים להיות נחמדים בבית המלון וברחוב כדי שלא יגידו שישראלים מגעילים (לפחות זה מה שאני עושה), כך התנהגו לאנשים שמחוץ לקהילה. דברו יפה, היו נחמדים, צרו בצד השני חשק להכיר את העולם הזה.

יניב, המטרה העיקרית כאן היא להפתח לאנשים שמחוץ לקהילה ולא לנסות להכניס את האנשים שמחוץ לקהילה לתוכה.

הבנתי את נושא הדיון, המשפט האחרון שכתבתי היה מטעה: "צרו בצד השני חשק להכיר את העולם הזה".

אסביר את עצמי: התכוונתי לכך שאנחנו מייצגים את הקהילה, וכשבאים במגע עם "אנשים מבחוץ" חשוב להתנהג בהתאם ולא לגרום לצד השני להעלות גבה. שוב, כמו שנמצאים בחו"ל ומשתדלים להתנהג יפה כדי שלא יחשבו שישראלים ברברים, כלל זה תקף גם כלפי קהילת האוטקו.

אז כהה.. אני פאנגירל גאה ^^ ואנשים ידעו את זה על השניה שהם יפגשו בי ~ כי אי אפשר להתעלם מיזה ~
כמובן שחוץ מחיי הקהילה אני גם אוהבת את חיי הרגילים ~ טךויזיה,מוזיקה ישראלית ואנגלית (לא רק יפנית כמו חברה שלי שלא מוכנה לשמוע שומדבר חוץ מיפנית קוריאנית)
וכמובן שיש לי עוד חברים מחוץ לקהילת האנימה ^^
פשוט זורמים עם הכל ולא נתקעים במקום (יצא לי חרוז ^^)
בכל מקרה-חיי האנימה חשובים לי מאוד !! אבל כמובן שאני פונה גם לתחומים שונים ^^

וואו, רם, גרמת לי לרצות להגיד כל כך הרבה שאני לא מצליחה להגיד שום דבר.
אבל חשבתי המון, אז העיקר הכוונה D:

אם תשאל בן אדם אקראי בשכבה שלי אם אני אוהבת אנימה אני בספק אם הוא יוכל לענות לך משהו.
יצא לי לא פעם לדבר אם אדם אקראי ולדלות שהוא אוטקו. יש מן התנהגות מיוחדת כזו, חביבה חברותית מאוד וקצת מוזזגה שיש לאוטקואים הכולת גם שימחה רבה! אני לא חושבת שזה דבר רע, ממש לא!
זה נהדר שיש לכולנו מקום להיות חופשיים מבלי לדאוג למה החברה חושבת עלינו (איפה עוד הפשר לעשות קראמלדנסן בפומבי?).
זה ממש כיף לעשות דברים מוזרים שאתה עם עוד אנשים ובל בשום פנים ואופן לא להיבדל מהחברה החוץ- אוטקואית! אין כל כך הרבה אוטקואים בישראל ובחיי היום יום אנשים מתנהגים באופן נורמטיבי. להיות רק אם אוטקואים זה לרות לעצמך ברגל ולהינעל בקופסה מבחינה חברתית!
גם איך אותם אוטקואים יסתדרו בעולם האמתי- בצבא ובעולם המבוגרים? מה לעשות אנחנו לא חיים על גבי המחשב או הטלוויזיה עם עיניים ענקיות ואף פצפון...

(מי שרוצה- יכול להמשיך לקרוא את החפירה שלי)
80-85% מהשירים בפלאפון שלי הם ביפנית- שלא לדבר על השירים במחשב! משירים שלא ביפנית הם הרוב מוזיקה קלטית (אירית) אחר אך עברית- כוורת, יוני בלוך ואיזה 3 שירים של סינרגיה ועוד כמה שירים שונים באנגלית(יש שיר של בוב מארלי ולנקינג פארק ועוד). והצלצול שלי הוא שיר הסיום של "ג'ינג מלך השודדים" =]

זה קצת עצוב כמה שזה נכון לפעמים. יש פעמים שתפסתי את עצמי מעדיפה להסתובב עם חבריי האוטאקואים מאשר לצאת עם חברים מהכיתה.
לפני כמה ימים הזמינו אותי ללכת לאכול פיצה, ואני כהרגלי התכוונתי לסרב ולתרץ באיזה... חום או כאב ראש או שיעורי בית וכ'ו.. ואז תפסתי את עצמי ושמתי לב שמאז שנכנסתי לקהילה כמעט ולא הלכתי לבריכה או לסרט או לפיצה והפכתי להיות אדם לחוץ יותר (או תחרותי יותר) ושהחשיבה שלי כבר לא חדה כל כך כמו שהייתה לפני שהייתי בקהילה (אהבתי אנימה גם קודם אבל עכשיו כל המחשבה שלי מתרכזת בכנסים וקוספליי ומסקרייד ולזכור פרקים וכל זה, לפעמים אני מרגישה כאילו לראות אנימה אצלי זה הפך למטלה). איו לי שום דבר נגד הקהילה! להיפך! את החברים הכי טובים שלי הכרתי דרך הקהילה, בעצם את החברים היחידים שלי. אז אולי כדאי, ואני מכוונת את העצה לכולם, לפעמים לקחת איזה רגע של חופש מכל העניין הזה. לא להתנתק מהקהילה או מהאנשים שבה, פשוט לעשות איתם דברים אחרים כמו ללכת לאכול פיצה, או לראות סרט, או להסתובב בקניון ולעשות שטויות. בקיצור להירגע. וזה מה שטוב במפגשים D: כולם נפגשים מעבר למסך, מדברים מעבר לסקייפ ומתראים אחד עם השני.

שחר- יש משהו בדברים שלך אבל כמו שהגבתי קודם, כדאי גם ליצור קשרים חברתיים עם אנשים לא אוטקואים. את לא יודעת כמה המיומנות הזו חיונית בזמן ביצפר/צבא ובחיים בכלל.

רם, אולי שכחת מזה ואולי לא שמת לב לזה, אבל חשוב לי לומר משהו: אל תשכח את העובדה שחלקנו או אולי אפילו רובנו דחויי החברה.
רובנו באמת נראים שונה: חלקנו "פריקים", גוטים, אימואים, חנונים ועוד סטיגמות נוספות שהחברה בחרה לקרוא לנו לפיהן.
האנימה זהו מקור מפלט בשביל הרבה אוטאקואים מן המציאות - מקום שבו אין דאגות, ואף אחד לא מצפה ממך שום דבר.
אך יש כאלה שהתרחקו יותר מדי מהמציאות, ועליהם להבין שבמוקדם או במאוחר יהיה עליהם לשוב לחיות בעולם הזה, עם כל ההנאה שבמקום חסר הדאגות ההוא.

זה מעצבן אותי לקרוא את זה, ולחוות את זה מחברים שלי, את האסקייפיזם הזה.
מעבר לאנשים שלא משתלבים בחברה, אני נתקל בקהילה בהרבה אנשים שמוותרים על השם שלהם לטובת שם של ווקלויד, רוצים לעבור לגור ביפן וכו'. מוותרים על הזהות שלהם באיזשהו מקום
וזה מעצבן, זה כאילו הדרך הקלה, שאי אפשר להתמודד אז בורחים -כאילו עושים הכל כדי לברוח מהחברה ומעצמך ואז מתלוננים על זה שהסביבה לא מבינה ומקבלת אותך S:
בכלל עצוב לראות שלעולם האנימה יש השלכות כאלה
(וח"ח על הכתבה ^^)

רם כמו תמיד כתיבה מעולה (:
ועכשיו לתגובה יותר עמוקה.

מה הוכל להגיד אני בין "החדשים" או "הישנים"?
מבחינת זמן אני כנראה מהחדשים (בקושי שנתיים בקהילה) אבל בשנתיים האלה עברתי תובנות אחרות.
ראיתי את מה שאתה אומר אצל ילדה אחרת שקטנה מימני בכמה שנים שהיא ממש מנותקת. אצלי זה לא הסיפור.
הכחיש והשקר עם אומר שאני לא דיי נבדלתי מאנשים בחטיבה אבל זה בגלל שכולם שם היו באמת ילדים מגעילים ורק מעטים התחברתי איתם הקשר לאנימה באמת היה מיקרי.
עכשיו כשהגעתי לתיכון שנחשב טוב הכרתי אנשים שאפשר להגיד "יותר על רמה" מאשר הערסים והערסיות שהיו שם, (כן ערסיות. תאמינו לי אנחנו כל הזמן מתבלבלים פקאצות הן בסך הכל בנות שאוהבות בנים, ורוד ומוזיקת פופ והן באמת סבבה) מצאתי חברים אחרים. הם מודעים לתחביב שלי (לא מנסה להסתיר אותו אבל גם לא מדברת עליו כל היום) אבל מקבלים אותי כמו שאני ואני מדברת איתם על דברים אחרים. וכן אני החוטאת כנראה כי אני כן ראיתי את "האח הגדול" (זה פשוט שעתיים של לשבת ולא לחשוב ולצחוק), מוזיקה עיברית תמיד אהבתי אפילו שלפעמים זה הרגיש כמו חוטאת בגלל התגובה של אנשים. אבל לדעתי זה נובע יותר מחינוך בבית (גדלתי על מוזיקה עיברית אין סיכוי שאני לא אוהב), מזרחית אני שונאת בכלל השיטחיות וגם בגלל שהסילסולים צורמים לי באוזן. וכמובן אני שומעת מוזיקה יפנית ובכלל.. למה לי הלתבייש בזה?! זה חלק מאוד חשוב בחיי. וכמו שהירו אמרה בקהילה שלנו יש את האנשים הכי מדהימים בעולם! כל כך טוב לי להיות איתם, לדבר איתם ולבלות איתם. אז מה עם אני במפגשים וכנסים היפר ורועשת? זה זמן הפירוק שלי אני עם אנשים שאני אוהבת ואנחנו עושים שטויות ונהנים. אני לא כמו הערסים שעושים את זה על בסיס קבוע ועם מבקשים מהם להפסיק הם שמים זין (קרה לי היום באוטובוס =.=).
בכל מקרה מה שרציתי להגיד אני מסכימה איתך בקשר לזה אבל לדעתי זאת "תקופה" שיש כמעט לכולם והיא עוברת. לחלק מוקדם לחלק מאוחר אבל היא תעבור. בתיקווה לפני החיים האמיתיים (AKA צבא, אוניברסיטה) אבל לעולם לא הוותר על התחביב שלי כי גם זה לדעתי מוגזם.
ובקשר לזאת שמעלי בקשר לכינויים. הכינוי שלי נבע מדמות שחברה שלי המציאה ושאהבתי. אנשים אז לוקחים לעצמם שמות של דמויות. אז מה? זה רק מראה אהבה לדמות כי כל אחד מהם זה הוא עצמו. זה כמו להגיד "לא קוספליי זה רע כי הם מתנהגים כמו הדמויות והם לא מראים את האני האמיתי שלהם והם מוותרים על הזהות שלהם" זה כל כך לא נכון כי אני מכירה אנשים כאלה והם ממש לא מוותרים על הזהות שלהם. הם פשוט בוחרו בכינוי הזה וזהו.

מצטערת אני רואה שדיי חפרתי ^^"
וכנראה היו עוד דברים שרציתי לכתוב ולא כתבתי.

קוספליי זה עניין של יום אחד, זה כמו פורים
להכחיש כל קשר ולזרוק נעליים עם בן אדם שקורא לך בשם שלך כי נטשת אותו לטובת אחר, זה עניין שונה

אזז .. אני לא כול כך רואה אנימה.. אני יותר ברטע של מנגה .. אני קוראת מנגות שעות על גבי שעות... ובחופש פסח האחרון, הייתי רק במחשב, ולא עשיתי שום דבר חוץ מיזה . לא יצאתי מהבית שלי שבועיים. בלי הגזמה. כןן .. בזמן האחרון אני מרגישה שהמנגות הישתלטו (

זו כבר התמכרות קשה. לא לצאת מהבית שבועיים בגלל שאתה קורא מנגות זה דבר רע. אם זה היה מסיבה אחרת כמו "חרשתי לבגרות" זה עוד הגיוני, אבל מנגות? (לא שאני לא אוהב מנגות, אני אוהב את זה יותר מאנימה XD).
תנסי להפחית - לטובתך.

בתור חובבת אנימה די ותיקה שמרבה ללכת לכנסים ולמפגשים אני מוכרחה להצדיק כמה דברים מן המאמר. זה באמת עצוב לראות איך הקהילה שלנו מבדילה את עצמה יותר ויותר מהחברה. לא שיש לי משהו נגד בידול קל אבל בזמן האחרון אני לעדה לתופעה העצובה המשפיעה בעיקר על המצטרפים החדשים.