gototopgototop
A-
 A 
A+
Open login
מחברת המוות (2017)
נכתב ע"י רם קיץ    שישי, 25 אוגוסט 2017 19:30    PDF הדפסה דוא

עד לאחרונה עיבוד אמריקאי ל-"מחברת המוות" היה מעין כדור שאולפני וורנר העבירו מבמאי לבמאי, בלי רצון שמישהו יעשה איתו משהו ("קח, תחזיק את זה כמה שנים ותעביר למישהו אחר"). אפילו שיין בלאק החזיק בכדור תקופה מסוימת, אך הוא בטעות הביע עניין בפרויקט ולכן הוא נלקח ממנו. בסופו של דבר נטפליקס הועילו לקחת את המושכות ואשכרה לעשות משהו, אך אל תמהרו לשמוח. 

לייט טרנר הוא תלמיד תיכון בסיאטל שמוצא מחברת שהורגת אנשים. טכנית כל מחברת יכולה להרוג אם יודעים מה לעשות, אבל המחברת של לייט קסומה: מספיק לרשום בה את שמו של אדם (שאתם מכירים את פניו) על מנת שאותו אחד יריח את הפרחים מלמטה. יותר טוב מזה, לייט יכול להחליט כיצד ימות האיש, כל עוד נרְשם במחברת משהו סביר  ("אדם לא יכול להיטרף על-ידי כריש כשהוא יושב באסלה". באסה). בלי לצאת מחדרו הורג לייט כ-400 פושעים, רודנים, טרוריסטים וכאלה שמדברים בסרטים. אולם לפני זה הוא עושה מה שכל אחד מאתנו היה עושה אם היה מקבל לידיו כח רב - רץ לספר על כך לבחורה שהוא מאוהב בה. כעת, כשהם לא עסוקים במזמוזים, לייט וחברתו מיה עושים הכל בכדי שהעולם יכיר את שמו של האל החדש בשכונה, "קירא" ("כי זה נשמע כמו 'רוצח' ביפנית או משהו כזה" מסביר לייט וגורם לי להסמיק מרוב בושה).

על אף שקירא זוכה לשבחים בקרב הציבור ואפילו במשטרה, בלש צללים בשם L לא מרוצה מהשופט-תליין הכל יכול. עד מהרה מגלה L כי קירא פועל מתוך סיאטל ונוסע לשם כדי ללכוד את לייט, וכך מתחיל מרדף המוחות הידוע בין שניהם.

רק לא באמת.
לייט מודל נטפליקס הוא לא גאון עם שגעון גדלות, אלא נער חכם מהממוצע שנלחץ בקלות ועושה טעויות. סליחה, עושה טעויות כל הזמן. מה שבמקור הוא מותחן פסיכולוגי בין גאונים המערימים אחד על השני, הופך כאן למרדף חד צדדי ומביך. מרבית הזמן לייט נמצא בעמדת נחיתות, ואם הוא ניצל זה רק כי התסריט אמר לו להינצל. רק בשליש האחרון מפעיל לייט את גלגלי מוחו ומזכיר לנו כמה מגניב הוא יכול להיות, אך למרות זאת התכנית שהוא מיישם מלאה בחורים והנחות יסוד מופרכות. 

L לעומתו הוא אותו בלש מחונן וחובב הממתקים שלמדנו להכיר ולאהוב, וקית' סטנפילד ("תברח") מכניס לדמותו אלמנט שלא נמצא במקור: רגשות. הרגשות הללו גורמים ל-L לפעול בחוסר שיקול דעת ולהיות אנושי. הדמות היחידה שכן נותרה נאמנה למקור ב-100% היא זו של ריוק, השיניגאמי (אל מוות) שמעניק את המחברת לבני-אדם כדי להפיג שעמום. הליהוק של ווילם דפו בתור ריוק הוא לא פחות מהברקה, ולראשונה השיניגאמי אוכל-התפוחים נראה סבבה גם בעיבוד לייב אקשן. למעשה, ריוק הפעם מניאק ומפחיד, כפי שמצופה משיניגאמי. כן, יש היבט אחד בו הסרט מתעלה על המקור. חבל שזה מתחיל ונגמר פה.

כפי שרבים ניחשו עוד מהטריילרים, עיבוד נאמן זה לא. אדם ווינגרד (מי שיביים את "גודזילה נגד קונג") הבין כי אי אפשר לדחוס 12 ווליומים של מנגה לתוך 100 דקות, לפחות בלי לעבור על חוקי אמנת ז'נבה. אבל אני אוהב את המנגה (והאנימה) של "מחברת המוות" בזכות שני דברים: הקונספט (מחברת שהורגת אנשים) והמרדף רווי התפניות. מהשאר לא ממש אכפת לי.
ובכן, מחברת שהורגת אנשים? יש. מצוד משטרתי? יש ויש, אם כי לא הייתי מגדיר אותו 'רווי תפניות'. הבעיה היא לא חוסר הנאמנות, אלא היעדר הסטייל: "מחברת המוות" של ווינגרד כתוב, מצולם ומבוים כמו מותחן סטנדרטי ובלי רגעים קולנועיים עוצרי נשימה. סצנת אקשן בגלגל ענק מנסה להכניס קצת פלפל לסיפור, אך היא גרנדיוזית וטיפשית כשמשווים אותה לעולם הקודר והראליסטי (יחסית) של שאר הסרט.

רוב הדמויות אינן פועלות על-פי תבנית שאני יכול להגדיר כהגיונית; אביו של לייט הוא מהבודדים במשטרה המתנגדים לקירא, ולמעשה הוא האחראי על הצוות שרודף אחריו. ונחשו כיצד הוא מתעמת מול הרוצח הכל יכול? הוא פונה לקירא בשידור חי ואומר "חכה חכה מה אעשה לך". רק העובדה שלייט הוא בנו מנעה מקצין המשטרה המטומטם בתבל למות. מיה לא מוצלחת בהרבה: היא אולי בצד של לייט, אך רוב ההחלטות שהיא עושה מקרבות את בן הזוג שלה לכיסא החשמלי. סליחה, בעצם לייט המטומטם פה: מה אתה רץ לספר למישהי שמעולם לא דיברת איתה על מחברת קסומה שהורגת אנשים?


אין לי בעיה עם סרט שלוקח סיכונים ומתנתק מהמקור, אך "מחברת המוות" של נטפליקס מתנתק מהמקור מבלי לקחת סיכונים, ויש בו מעט היגיון והרבה חורים. זה לא סרט נוראי, הוא מעביר 100 דקות בכיף, אך לא יכולתי שלא לתהות בסופו כיצד הוא היה נראה בידיים אחרות, של שיין בלאק נניח. סרט סביר אולי עדיף מסרט רע, אבל קיוויתי ליותר מזה אחרי עשור של ציפיות. נטפליקס אכן לקחו את הכדור, אבל לא ציפיתי שהם יוציאו ממנו את כל האוויר.


Death Note ("מחברת המוות") | ארה"ב, 2017 | 101 דקות | נטפליקס | מותחן, אימה, על-טבעי, תפוחים | נאט וולף, מרגרט קוואלי, קית' סטנפילד, ווילם דפו, שיאה וויגהם | תסריט: ג'רמי סלייטר, צ'רלס פרלפנידס, ולאס פרלפנידס | במאי: אדם ווינגרד | יוצרים מקוריים: טסוגומי אוהבה, טקאשי אובטה


לקריאה נוספת:
מחברת המוות [ביקורת עשור]

Hits: 694
תגובות (5)Add Comment
0
Archer
25 באוגוסט, 2017
46.120.128.131
אכזבה

כבר מכל הידיעות על השינויים שיעשו, התחושות שלי לגבי הסרט היו לא טובות במיוחד. החלטתי לבוא עם אפס ציפיות ולנסות בגישה חיובית, לקוות שאולי אחד הרעיונות החדשים שיוכנסו לסרט בכל זאת יקרצו לי ויביאו טוויסט מרענן לסדרה המקורית שאני כה אוהב, אך לצערי הרב זה לא הצליח.

בגדול אני מסכים עם רוב מה שנאמר בביקורת, ונראה שבפעם המי יודע כמה, העיבוד האמריקאי מוריד מהמקור כל אספקט חשיבתי ומנסה להתרכז בעיקר אקשן, אקשן ועוד אקשן, רק שאפילו זה נעשה כאן בצורה ממש מגוחכת וחסרת היגיון.

הסרט מסיר כמעט לגמרי את האחריות המוסרית מלייט בכך שנראה שבכלל ריוק ומיסה מיה הם המניעים אותו להשתמש במחברת, ולא תסביך האלוהות שלו עצמו. לא רק שהוא עושה טעויות על ימין ועל שמאל, אין בו פשוט שום דבר שהפך את הדמות במקור למה שהיא. אולי חוץ מזה שהוא כנראה אטלט עם יכולת גופנית דיי גבוהה, אחרת קשה להסביר את ההתחמקות של הילד במרדפים של L והמשטרה אחריו.

גם L אגב, לא ממש קרוב לדמות המקורית, וזה הרבה מעבר לעניין הרגשות. L הנוכחי אמנם אובססיבי באותה מידה לעובדה שלייט הוא קירא (אם כי לא צריך הרבה הוכחות כשהחשוד כמעט אומר לך את זה בפרצוף), אך גם הוא עושה לא מעט דברים טיפשיים, וכמעט ולא היו רגעים שבהם ניתן היה להעריך את מוחו המבריק, אלא רק להאנח כשהוא שוב שוב מעבד את העשתונות. על הליהוק המוזר אני לא אדבר, כי צבע העור לא עד כדי כך חשוב לדמות, אבל אם כבר מזכירים את העובדה שהוא לא ישן, יכלו לפחות לשמור על השקיות מתחת לעיניים.

הליהוק של דפו לתפקיד ריוק הוא אכן הברקה, אבל אני ממש לא מסכים לאמירה שהדמות טובה כמו במקור, או אפילו יותר. ריוק של נטפליקס פועל באופן אקטיבי לאורך הסיפור, גם בהריגות, וגם באיומים על לייט, כשלא ברורה המטרה שלו בעניין. נראה שחוץ מלהראות מפחיד אין סיבה שהוא נמצא שם, ואת האמת, לא ממש נדלקתי על המראה החדש, נראה לדעתי בעיקר כמו קוספליי גרוע וגורם לי כבר להתגעגע לדמות ה CGI הגרועה מהסרטים היפניים. שוב, לא אהבתי את השימוש בדמות של ריוק כדי להוריד אחריות מוסרית מלייט, או לשכנע אותו בכלל להתחיל להשתמש במחברת (כי מי לא היה רושם שם אם ייצור כזה היה מגיש לו עט ואומר לו לכתוב). ריוק המקורי היה שיניגאמי משועמם שחיפש שעשוע, ריוק של נטפליקס הוא סתם מניאק שמפריע כל הזמן.

אני יכול להמשיך לדמויות של וואטארי, מיסה וסאויצ'ירו (שכבר הספקתי לשכוח מה שמו בגרסה זו), אך לא נראה לי שיש טעם, כל קשר ביניהם לבין הדמויות המקוריות מקרי בהחלט. וכך גם הסרט הזה, שזו אולי נקודת האור היחידה שלו - אם מישהו יתקל בו במקרה לפני המקור, לפחות הוא לא יקבל ספוילרים, כי מדובר בסיפור שונה לחלוטין.

למרות הציפייה הרבה במשך השנים לסרט הוליוודי לדת' נוט, היה לי ברור שכשזה יגיע, כנראה שיקבל אמריקניזציה בכל אספקט אפשרי (אם כי ההתנערות מיפן תוך כדי דחיפה שלה בכוח לסרט - לדבר מגוחך כזה לא ציפיתי), ועדיין, יכולתי להחליק את זה אם בזה זה היה נגמר (אם כי המקור מספיק מדבר לקהל מערבי כמו שהוא בעיניי). פשוט חבל לי שלקחו סיפור כל כך טוב, עם דמויות כל כך נהדרות, שהצליח בזכות הדברים שהוא הביא לשולחן, והחליטו לזרוק את הכל לפח. אני לא חושב שהייתה סצנה אחת מהמקור ששרדה את המעבר לעיבוד החדש, וזה פשוט מאכזב, כי אין כאן אנשים ירוקים עם מחושים, קרני לייזר וקופים ענקיים - זה לא דרגון בול וזה אפילו לא קונספט שדורש תקציבי ענק לביצוע ביחס לסרטים הולווידים אחרים. ובכל זאת - "מחברת המוות" של נטפליקס עומד לדעתי ביחד עם דרגון בול אבולוציה בהיכל הבושה של האדפטציות ההוליוודיות.

0
TURI
25 באוגוסט, 2017
93.172.124.76
לArcher

אני לא צפייתי בסרט אבל בנוגע למה שרשמת...


גם באנימה ולפי הבנתי גם במנגה. "L" היה אובססיבי (באופן מוזר ולא הגיוני יש לציין לפחות לפי דעתי.) ש"לייט" הוא הרוצח עוד מהתחלה לפני שהוא בכלל ידע משהו אז זה לא חלק שהם ממש שינו.

דרך אגב אך החלק של הרגשות של "L" בה לידי ביטוי? והאם הדמות "N" מופיעה?

0
Archer
25 באוגוסט, 2017
46.120.128.131
כן ולא

האמת שאם תקרא שוב ציינתי את האובססיה של L לכך שלייט הוא קירא דווקא כנקודת דמיון.
עדיין, במקור היו הרבה יותר נקודות שמצביעות על כך (קירא תלמיד, קירא קשור למשטרה וכו') והאובססיה הרגישה הרבה יותר מוצדקת ואמינה, בעיקר כיוון ש L ניסה שוב ושוב לבחון את האישיות של לייט ולראות כמה הוא דומה לקירא שהוא מתאר בדמיונו.
בסרט, אם מפאת חוסר הזמן ואם מכל סיבה אחרת, זה לא ממש היה כך, וההחלטה נפלה על בסיס כמעט כלום, ומאותו רגע לא נבחנה אפילו אפשרות אחרת מלבד לייט (ועדיין מסיבה לא ידועה הוא לא נעצר או אפילו הובא לחקירה, ביבי יכול רק לקנא בברנש הצעיר).

החלק של הרגשות של L בא לידי ביטוי בכך ש (ספוילר) לאחר שלייט הורג את וואטארי L מפסיק לנסות להוכיח שלייט הוא קירא ומנסה לרדוף אחריו, נגד הוראת המשטרה ואף להרוג אותו.

N לא מופיע בסרט.

DeMon
DeMon
26 באוגוסט, 2017
77.125.3.84
ארצ'ר

הסרט בהחלט נכשל בהבנה הבסיסית ביותר של המקור, אך נראה לי שאתה זקוק לצפייה נוספת ב-"דרגון בול אבולושן" כדי להיזכר עד כמה נמוך הוליווד יכולה לרדת P=

אגב, משהו שקראתי עליו ברדיט אחרי שכתבתי את הביקורת (ספויילר לסרט, דה): כל הסיפור עם וואטארי יכול היה להסתיים אחרת אם לייט היה כותב "קח אקדח ותהרוג את L". הרבה יותר פשוט ואפקטיבי מאשר לשלוח אותו לאיזה חור בטיזינאבי כדי למצוא משהו שאולי כבר לא קיים (ולמה לעזאזל "וואטארי" זה השם האמיתי שלו פה?).

0
Archer
26 באוגוסט, 2017
46.120.128.131
...

אני אוותר על הצפייה החוזרת בדרגון בול אבולושן, הספיקה לי פעם אחת XD

(ספוילרים כמובן)

אם אני לא טועה גם במקור לא ניתן היה לכתוב במחברת שמישהו ירה במישהו אחר. גם בלייב אקשן היפני לייט השתמש באיזה טריק כדי לגרום למשהו כזה לקרות עם מיסורה נאומי.
מה שיותר הפריע לי בכל הסיפור הזה עם וואטארי (מלבד העובדה שזה באמת דבילי שזה השם האמיתי שלו), זה שמרגע ששמו נכתב במחברת הוא הפך למעין זומבי שמקשיב להוראות של לייט בלי שום סיבה. הם אמנם שינו כמה דברים בחוקים של המחברת, אבל זה נראה לי קצת מוגזם. אם ווטארי ידע את שמו של L - היה מספר ללייט בטלפון כמו שנכתב, אחרת היה אמור פשוט למות מהתקף לב, או לחפש אותו אם נכתב כך. אבל לדווח על כל צעד שלו? להקשיב להוראות של לייט בטלפון? זה דיי הזוי בעיניי.

היה גם את הקטע הדבילי ההוא בסוף שלייט רשם את השם של מיה במחברת וציפה שהיא לא תמות בזכות כוחות האהבה. ברצינות לייט?

כתוב תגובה
 
 
smaller | bigger
 

busy
עדכון אחרון ( שישי, 25 אוגוסט 2017 18:43 )
 

© כל הזכויות שמורות לרם קיץ והשרקן שלו, בחסות ישראטאקו: פורטל אנימה ומנגה. פרסומת סמויה: יפן, יפן למטייל , בית דפוס, הדפסת מדבקות, בלום דיגיטל, פילאטיס, Gay travel. הבלוג מסיר אחריות על כל פגיעה נפשית שכנראה תיגרם בעקבות החשיפה לתכנים. אין לצלם, להעתיק, להפיץ, להקרין, לשהק, לגהק, להשתין, להשחיל מילה ולעשות קנאקים באצבעות ללא רשות הבעלים, עפ"י סעיף 25 ג' בחוק שקר כלשהו משנת תרל"ח. גולשים מעשנים: פינת העישון בבניה. ליצירת קשר כנסו ל-JDate.