אני שונא לעשות את זה, אבל כנראה שאני חייב לכם התנצלות (טוב, טכנית אני לא חייב לכם דבר): תוך חודש וקצת נשבר פעמיים חוק ה-"לפחות עדכון אחד בשבוע", חוק שהצלחתי לשמור עליו בעקביות במשך שנה וחצי. אבל מה לעשות, הקיץ הגיע ועימו העיסוקים. אני מניח שלא יהרוג אותי פעם בחיים לשתף אתכם קצת בחיי האישיים.

אז דבר ראשון, חבר ותיק וטוב שלי שגר בטאיוון הגיע לביקור מולדת למשך תקופת הקיץ. ואתם יודעים איך זה, חברים מעל הכל (חוץ משרקנים). דבר נוסף, אם אתם מודעים לכך או לא: יש שני כנסים בקיץ הקרוב, כשאני אישית הולך להיות פעיל בצורה מסויימת באחד מהם, מה שגוזל ממני זמן חופשי יקר. הדבר השלישי והאחרון הוא זוגיות, ולראשונה מזה שנתיים, חברתי שתחיה (או תמות, עם כמויות השינה שלה אין הבדל) פנויה מכל עיסוק של מכינה קדם צבאית עד לגיוסה הבלתי נמנע לצבא בגיל 20. כל זה כמובן מבלי להזכיר את חובתי להתייצב כל בוקר במחלקת חדר הניתוח של בית חולים גדול בארץ ולהתרוצץ בין ניתוחים.

אז מה כל זה אומר? תכל'ס כלום. רק מסביר לאן נעלמתי, ושאין מה לדאוג (או לשמוח) לגבי גורל הבלוג. הצלחתי כרגע לתמרן בין חובותיי האישיות, ואני מקווה שלא איעלם לכם שוב בזמן הקרוב. בינתיים, אתם מוזמנים לסבול להנות מביקורת על הסרט "Fear and Trembling" (כבוד ורעדה), שמציג את היפנים כמו שרק צרפתים מסוגלים לראות.

לקריאת הביקורת