קריירה ענפה יש לקאטסוהירו אוטומו. הבן-אדם הזה רק בעשור השישי לחייו, והספיק ליצור לא רק את המאנגה של "אקירה", אלא אף את עיבוד האנימה המפורסם. מלבד זאת הוא חתום על מספר מכובד של סדרות מאנגה ובימוי מספר סרטי אנימה ולייב אקשן. בין כל אלה, הוא כתב ואייר בשנות ה-90 וואן-שוט בשם "SOS! Tokyo Metro Explorers". עשור לאחר-מכן, הסיפור הופך לסרט.

מסכת ההרפתקאות הזו מתחילה כאשר ריוּהיי הצעיר (בדיבובה של סאנאיי קובּאיאשי, לנצח לוסי מ-Elfen Lied) מוצא מחברת ישנה של אביו, ובה שרטוטים של המערכת התת-קרקעית של טוקיו, וזה אמור להוביל לאוצר המוחבא שם מתקופת מלחמת העולם ה-II. נרגש מהמציאה, עושה ריוהיי את מה שכל ילד יפני בגילו עושה היום כשהוא מגלה משהו מדהים: מספר על כך לחברים באינטרנט. יחד עם אחיו הקטן סאסקה (ילד מעיק ושובב כמו דמות אחרת של המדבבת אקיקו יאג'ימה: שין צ'אן), קובעים ריוהיי וחבריו מהצ'ט לחפש את האוצר האבוד.

ארבעת המוגבלים יוצאים לדרך, ומהרגע שנכנסים אל תוך פתח הביוב, הם נתקלים בטיפוסים מוזרים. בראשם אדם זקן וסנילי שמתחבא במנהרות עוד מימי המלחמה, ושכנראה לא שמע שהיפנים הרימו דגל לבן. הוא היה מצחיק אם הוא לא היה מסוכן, ולאיש הזה יש נשק בו הוא לא מהסס להשתמש כנגד החוליגנים האחרים במנהרות. מי הם אותם חוליגנים? אפסוף חברתי, קבוצה של אנשים שלא השתלבו עם נורמות החברה היפנית הנוקשה, והקימו קומונה במנהרות. אם הצרות הללו לא מספיקות, אל ארבעת הבנים מצטרפת בת דודתו של אחד מהם, נערה סנובית וחצופה המדברת בשפה גבוהה. אה, ויש לה מסור חשמלי (ומזל, אחרת הם היו בצרות צרורות מול עכברושי הענק שהקיפו אותם).

הסרט עושה שימוש נרחב באנימציה תלת-מימדית, למרות שהוא רובו ככולו דו-מימדי. זה נותן תחושה שאנחנו צופים בסרט אנימה עם מעלות, ומשפר רבות את חוויית הצפיה. סגנון הסרט יהיה מוכר מאוד עבור אנשים שראו את "Steamboy", יצירה נוספת מבית היוצר של קאטסוהירו אוטומו. לשני הסרטים אגב מכנים משותפים רבים מלבד הסגנון, ביניהם שימוש מודרני בטכנולוגיה פשוטה.

הסביבות בסרט הן מהמדויקות והאמינות שיצא לי לראות. טוקיו מפורטת לפרטי פרטים, מה שכמעט עשה לי חשק לקפוץ אל תוך המסך ולטייל. החדר של ריוהיי מקושט בפוסטרים ורחובות העיר מלאות בפרסומות אותנטיות למדי. באחת הסצינות בתחילת הסרט רואים את אביהם של שני האחים מגלף פיגור, כשברקע נראים באופן חד-וברור פיגורים מבית Sunrise: גאנדאם, My-HiME ואחרים. קריצה כה ברורה באמת שלא רואים כל יום.

מנגד, דווקא עיצוב הדמויות נראה לקוני. הדמויות לא נראות שייכות לסביבה המרשימה של הסרט, ואפשר היה להשקיע קצת יותר במראה של הילדים. ובכל זאת התנועות שלהם, כמו גם שאר האנימציה בסרט, זורמות בצורה מרהיבה. קטעי האקשן בסרט מהנים מאוד, וכמעט שאין רגע דל של מנוחה.

יחסית לסרט בן 40 דקות (טוב, 41 אם אתם קטנוניים) קצב העלילה לא מרגיש מהיר מדי. כל אחד מהגיבורים מקבל מספיק זמן על המסך כדי שנבין מי הוא השמן הלא-כל-כך-חכם ומי החנון חסר-המזל. האינטראקציה ביניהם אמינה יותר מרוב מערכות היחסים בין ילדים שרואים על המסך, ובעיקר עם סאסקה הקטן, שלמרות שהוא מעצבן, אחיו הגדול מודע לכך ומשתיק אותו ללא הרף.

פס-הקול כמעט שאינו קיים, והמנגינה דופקת הופעה רק לקראת הקליימקס. אישית, אני לא מרגיש שזה חסר. השקט על המסך תורם רבות לצמרמורת שמרגישים כאשר נכנסים לתוך צינור ביוב ולא יודעים מה הולך לקפוץ עליך, ואף מנגינה שבעולם לא הייתה משפרת את המצב. ובכל זאת, ישנה סצינה אחת שקשה יהיה לשכוח, ובה חברי הקומונה המסתוריים יושבים ושרים את "When The Saints Go Marching In", אותו שיר גוספל אמריקאי ישן שודאי שמעתם אינספור פעמים...אבל לא בסרט אנימה.

"SOS! Tokyo Metro Explorers: The Next" הוא לא חובה לצפיה, לא ישנה את חייכם וקרוב לודאי שתסתדרו בלעדיו. אבל אותו דבר אני יכול להגיד על בליץ'. אבל אם חשקה נפשכם בסרט הרפתקאות הזוי, מגניב, עם עלילה מצויינת, דמויות הומוריסטיות, רפרנסים לסדרות אחרות, כיף שקשה יהיה לשכוח, וכל זה ב-40 (סליחה, 41) דקות בלבד - זו הכתובת הנכונה.

הטוב: מהנה לצפיה, עיצוב עשיר של הסביבות, דמויות צבעוניות.
הרע: עיצוב הדמויות מעט לוקה בחסר, פס קול דל.
והמכוער: הורדתי את הסרט בטעות עם דיבוב לרוסית (אדם אחד שעושה את הקולות עבור כולם, ושומעים את היפנית ברקע). האזניים, האזניים!

SOS! Tokyo Metro Explorers: The Next | הרפתקאות, אקשן, קומדיה, סנילים | 2007 | סטודיו Sunrise | במאי: שינג'י טאקאגי | יוצר מקורי: קאטסוהירו אוטומו (אקירה, סטימבוי)

תגובות (5)

תגובות מרוכזות ב-RSS

הצג/הסתר תגובות

כתוב תגובה

שם		כותרת תגובה קטן יותר | גדול יותר
		קראתי ואני מסכים לתנאי השימוש. הוסף תגובה תצוגה מקדימה