"אני לא קורא מהירות, אני מבין אותה" / אייזק אסימוב

סרט הביכורים של טאקשי קוייקה, Redline, לא בא לספר סיפור. אני יכול להבטיח לכם שאת העלילה בבסיסה ראיתם בלפחות עשרה סרטים נוספים. Redline פה על-מנת להצהיר דבר אחד: האנימציה הידנית עוד לא מתה. אבל באיזה מחיר?

Redline הוא האצן המזדקן שצריך להתמודד קשה יותר ממתחריו הצעירים כדי להגיע לפוטו-פיניש, וגם אם לפעמים הוא זוכה, הוא מזיע הרבה יותר מהאחרים בדרך לניצחון. הסרט מגיע בתקופה חלקלקה במיוחד בה סרטים מצוירים נעשים באנימציית מחשב. הבשורה הגדולה של Redline היא "נו, תראו מה עוד ניתן ליצור דרך האנימציה הישנה והטובה", אלא ש-60 חודשי ההפקה של הפרויקט השאפתני הזה מעיבים על השמחה, וגורמים לאולפני ה-CGI לגחך ולומר "יכולנו ליצור סרט מרהיב לא פחות בחצי מהזמן". וזה נכון, רק תראו את "מכוניות 2" (בעצם אל תראו את "מכוניות 2").

וכן, Redline נראה טוב. לא הייתה לי שום בעיה למצוא תמונות מתוך הסרט עבור הביקורת, כיוון שכל פריים הוא יצירת אומנות בפני עצמה. מחשבה רבה ניכרה בכל פינה של הסרט, פינות שלא העזו לעגל. כל זה טוב ויפה, אך גרפיקה נעימה לעין לא שווה הרבה אם אין על מה לנצל אותה. לשם כך בחר קוייקה לעסוק בדבר הבומבסטי ביותר עליו ניתן "לבזבז" אנימציה חסרת מעצורים (תרתי משמע, בערך): מירוצי מכוניות.

אי שם בעתיד המאוד (מאוד) רחוק, כפי שמבהירים לנו כתוביות הפתיחה, מרוצי-מכוניות נהיו ספורט אינטר-גלקטי. גיבור הסרט, הקרוי JP, מפסיד במירוץ ה-Yellow Line לאחר שהמנוע שלו מתפוצץ. מי שזוכים ב-Yellow Line עתידים להתחרות במירוץ הגדול והיוקרתי מכולם: ה-Redline (איזה צירוף מקרים, זה גם שם הסרט!). ב-Redline אין חוקים. ב-Redline עליך לנצח בכל דרך אפשרית, ותמכור את אמא שלך לגורמים מפוקפקים אם זה יעזור בשדרוג המנוע. אלא שהחלטה שערורייתית משהו קבעה כי המירוץ יתקיים ב-Robo World (אמרתי לכם לא לקחת את העלילה ברצינות), עולם מיליטנטי שנשיאו מתנגד לקיום המשחקים, ומבטיח לצוד את המתמודדים ביום המירוץ. והוא לא צוחק. הדבר גורם למספר מתמודדים לפרוש, ובכך מתפנה ל-JP - נהג שלא מרבה לנצח - מקום בתחרות היוקרתית.

כמצופה, ככל שהוא מתקדם מגביר הסרט את רף ההרס הסביבתי; מנועי פלוטוניום, קרני לייזר מהחלל ומפלצות ביולוגיות בגודל של גורד-שחקים הם רק נדבך אחד בתחרות המטורפת הזו. משטר ה-Robo World מזכיר במקצת, טוב - בהרבה, את המשטר הנאצי. לא רק שהסמלים זהים, יש פה את אותו מנהיג פסיכופת וסגנו הפסיכופת לא פחות שמשתמשים באמצעים לא קונבנציונליים לחבל בתחרות שמתקיימת על שיטחם. כלומר, מה שהיה קורה לו היטלר היה מחליט שהמשחקים האולימפיים שהתקיימו בברלין הם הזדמנות מצוינת להיפטר מהאויב. עם טילים בליסטיים כמובן.

סגנון הציור של הסרט משדר הרבה רטרו - הומאז' מאת אחרון גיבורי האנימציה הידנית עבור חלוציה - ממש כמו המכוניות ביקום הסרט, אף הן רטרואיסטיות ואינן מאוישות מחוץ למגרשי המירוצים. ואפילו אז, נהגי המירוץ מכלל העולמות לוקחים את המכוניות שאנו מכירים והופכים אותן למפלצות מכניות - מעין בדיחה פנימית על מה שהאנימציה התלת-ממדית עושה לדו-ממדית. אבל אולי זה רק אני.

100 דקות של שיכרון חושים, צבעים בוהקים ומפלסי מהירות שהולכים ונשברים הם העיקרון המנחה של הסרט. אם אותה עלילה הייתה מתרחשת בימינו אנו, ומופקת בידי צוות הפקה... איך להגיד, 'רגיל יותר', היינו מקבלים סרט מירוצים סטנדרטי לחלוטין ("מהיר ועצבני", מישהו?). העלילה ב-Redline רחוקה מלהיות גרועה, אבל היא כן מכילה את מה שלכולנו קצת נמאס ממנו: סיפור אהבה בין גבר לאישה. החדשות הטובות הן שהפעם האישה מאחורי ההגה, ואף נוהגת טוב יותר ממרבית הגברים. על אף שלא יהיה כל קושי להבין את הסיפור (זאת אחרי שתוכלו סוף סוף להבדיל בין הדמויות), מירוץ ה-Redline שטוף בהמון אדרנלין ופיצוצים, רווי מתחרים ומכוניות שחוצות את מהירות הקול, עד שקשה להבדיל מה בדיוק הולך, סליחה - נוסע במירוץ. אך לא מדובר במקרה הדומה לסרטי הרובוטריקים, שם לכו תבדילו בין פיסות מתכת שהולכות מכות, ובסרט הזה מהר מאוד תשומת הלב חוזרת למסלול. רק תשתדלו להיות מרוכזים.

Redline עמד במשימתו - הוא נכון לעכשיו סרט האנימציה המסקרן ביותר שראיתי השנה, על אף שהופק בכלל ב-2009 (אבל יצא לאקרנים ב-2010 ונשלח למדפים רק עכשיו). סיום הסרט מביא עמו תחושה חמצמצה, לא כי חלילה הסרט מסתיים באקורד צורם, אלא כי אז עולה המחשבה שאין באופק סרט אנימציה-ידנית שאפתני כמוהו (אפילו סרטי אבנגליון החדשים, עם מיטב הכבוד שאני רוחש כלפיהם, מתהדרים באפקטים ממוחשבים). ההפסדים הכספיים בעקבות התקציב שהלך ותפח, היובש בקופות והקשיים הכלכליים של אמא Madhouse ירחיקו כל סטודיו בר-דעת מפרויקט דומה. מתישהו, גם האצן המזדקן יאלץ לפרוש.

הטוב: סרט האנימציה הידנית השאפתני ביותר שנוצר.
הרע: הברגים העלילתיים מעט רופפים.
והדורש: קרוסאובר בין Redline ל-Gurren Lagann.

ציון במדד OK - סביר פלוס פלוס פלוס

REDLINE | יפן 2010/2011 (תלוי את מי שואלים) | אקשן, מד"ב, פוזות | סטודיו Madhouse | טאקויה קימורה (האול מ-"הטירה הנעה של האול"), יוּ אַאוֹי (האגומי מ-"Honey & Clover", הלייב אקשן), טאדאנוֹבּוּ אסאנוֹ (האסייתי מ-"ת'ור") | תסריט: קאטסוהיטו אישי | במאי: טאקשי קוייקה

תגובות (12)

תגובות מרוכזות ב-RSS

הצג/הסתר תגובות

כתוב תגובה

שם		כותרת תגובה קטן יותר | גדול יותר
		קראתי ואני מסכים לתנאי השימוש. הוסף תגובה תצוגה מקדימה