ילדותו של שיאון, שגדל באזור המשובח ביותר של העיר האוטופית "מס' 6", היתה רווית כל טוב, וכל הדרישות ממנו היו להמשיך ולהצליח בלימודיו; עתידו המזהיר היה מובטח. אולם כל זה השתנה כאשר ערב אחד ילד בשם נזומי (עכברוש) פרץ לתוך חדרו של שיאון כאשר ברח מכוחות המשטרה, ושיאון החליט לעזור לו להימלט. נזומי בורח, אבל שיאון נענש על פעולותיו – הוא מאבד את מקומו בבית הספר ואת עתידו, עובר לגור באזור אחר של העיר, ונהיה עובד ניקיון בגן ציבורי.

הסיפור חוזר אליו כעבור ארבע שנים. חברתו הטובה מהילדות עוזבת את העיר ללמוד בעיר אחרת, סבתהּ עוברת לגור בבית אבות, ושיאון עד למות עמיתו לעבודה בידי דבורה טפילית שחיה בתוך ראשו.

מכאן העלילה מסתבכת: שיאון מתחיל לפקפק במושלמות של מס' 6, ונאלץ לנוס על נפשו לפני שייעצר. נזומי נחלץ לעזרתו, ומבריח את שיאון מהעיר. מעבר לחומת העיר, בפרברים העניים והמסוכנים, שיאון לומד להסתגל לחייו החדשים. בעוד נזומי שונא את מס' 6 שנאה עזה ורוצה להשמיד אותה, שיאון מנסה לגלות את האמת מאחורי מס' 6, ולהציל את תושבי העיר מהדבורים הטפיליות.

תוך כדי הסיפור רואים את הקשרים הנרקמים בין שיאון לנזומי, את הקרבה שבין שיאון לחברתו סאפוּ, את ההתמודדות של אמו של שיאון עם אובדן בנה, וכיצד שיאון מתחבר לדמויות שונות בתוך פרברי מס' 6, משנה אותן, ומשתנה בעצמו.

עד כאן אני משערת שלא היו יותר מידי ספוילרים, אבל מכאן, כדי להבהיר את דעתי על הסדרה, אאלץ לתת דוגמאות יותר מובהקות. אם אתם רוצים את הסיכום בלי יותר מידי ספוילרים, אתם יכולים לדלג לסוף.

יש שתי דרכים בהם ניתן לגשת אל הסדרה הזאת: בתור סדרת מד"ב-פנטסיה, או בתור סדרת שונן-איי. לא קראתי את המאנגה או את הספרים עליהם הסדרה מבוססת, ולכן אני יכולה רק לשפוט לפי האנימה, אבל לדעתי בעייתי לקרוא לסדרה שונן-איי. אמנם יש נשיקה בין שיאון לנזומי באחד הפרקים, אבל הסדרה מסרבת לשקוע בהתעסקות רומנטית, גם לפני וגם אחרי הנשיקה. וזו לדעתי אחד הצדדים החזקים של הסדרה: היא מסרבת לוותר על העלילה ועל פיתוח הדמויות לשם דרמה רומנטית, ולא מקריבה את הדמויות שלה לסטראוטיפים של שונן-איי ויאוי.

אם נעמיד את הסדרה בין סדרות שונן-איי, הייתי אומרת שזו אחת המעולות, ואפשר פשוט להפסיק שם. לכו לראות, ותהנו (אא"כ אתם ממש רוצים המון רומנטיקה והסמקות בין הבנים, כי את זה אין. אבל קשר חזק בהחלט ישנו, די והותר לשיפרים שבינינו). יש שונן-איי, יש עלילה, יש דמויות מוצלחות. האנימציה יפה ומלוטשת, וההתפתחות העלילתית מהירה.

אבל מכיוון שאני מעדיפה להסתכל על הסדרה בתור סדרת מד"ב-פנטסיה עלילתית שבמקרה יש בה אלמנט של שונן-איי, אני מעדיפה לשפוט אותה לפי המדדים האלה. אתחיל בלהגיד שאני קצת מצטערת שאני צריכה להדביק את התווית המסורבלת של מד"ב-פנטסיה, כי בהתחלה הסדרה היתה נראית כמו מדע-בדיוני טהור. אבל לאור התפתחויות עלילתיות אחרונות שהכניסו כמה אלמנטים מאד פנטסטיים לטעמי, אקרא לזה מד"ב-פנטסיה בינתיים, עד שיוכח אחרת.

הסיפור מתרחש בתוך עולם לאחר מלחמה (...גרעינית גדולה. עברו מאז 515 שנה), שבעקבותיה נבנו כמה ערים אוטופיות, אשר החדשה מביניהן, והכי קיצונית, זו מס' 6. מהר מאד מתברר שמדובר כאן בדיסטופיה – המושלמות החיצונית מכסה על שחיתות וריקבון, ההיפך מאוטופיה.

הספרות הדיסטופית התחילה באזור שנות השלושים של המאה ה-20, ובין הספרים המפורסמים אשר מתרחשים בדיסטופיות יש לנו את 1984, עולם חדש מופלא, פארנהייט 451 ומרד הנפילים. כמו שיאון, הגיבורים בספרי הדיסטופיה מתחילים לתהות לגבי הצדק החברתי (אנחנו יודעים הרי שהעם רוצה צדק חברתי...) של התרבות שלהם, ובדרך כלל כתוצאה מכך יוצאים נגד הסדר הקיים. בדרך כלל התרבויות הדיסטופיות מבוססות על הקצנה של אלמנטים בתרבות שלנו, וסילוף קיצוני שלהם. המטרה היא, על ידי הצגת העולם הדיסטופי וההתמודדות איתו, לגרום לנו לחשוב על העולם שלנו.

מס' 6 היא דיסטופית. יש ממשל טוטליטרי אשר שולט בכל האלמנטים של החיים של האזרחים, והם נתונים לחלוטין למרותו. אין להם אפשרות למחות או להתלונן, אפשרות למשפט צודק, או יכולת לשנות את גורלם. האזרחים במס' 6 עונדים צמידי זיהוי ומעקב בכל זמן, וכל מי שנראה כמו סכנה לשלום הציבור – נעלם. ספרות היא דבר שכמעט ולא קיים (מישהו אמר פארנהייט 451?), האוכלוסיה היא היררכית בה לאנשים יש תפקידים מוגדרים מראש (מישהו אמר 1984 ועולם חדש מופלא?) –

- אעשה כאן הפסקה כדי להגיד שהמערכת במס' 6, בה אנשים מקבלים פריבילגיות על בסיס אינטליגנציה ועבירת בחינות מסוימות, מזכירה קצת את מערכת האינטלקטואלים בסין הקיסרית. זה מאפשר מידה של מוביליות חברתית, למרות שעדיין יש הגבלה מאד חריפה על מה מותר לאנשים ללמוד.

- מעלימים את כל מי שמראה פקפוק במערכת (כל דיסטופיה שהיא), נפטרים מהזקנים (המעניק), ו- טוב, אני אפסיק. הנקודה היא, שבתור דיסטופיה, מס' 6 לא מחדשת יותר מידי. את רוב התגליות והתפניות לגבי מבנה העיר די צפיתי מראש. אני מסתכלת על העיר הזאת ושואלת, מה המסר הדיסטופי כאן? כל אחת מהדיסטופיות האחרות שמה פוקוס על אלמנט תרבותי אחר, ומשתמשת בדיסטופיה כדי לנתח אותו, ולגרום לנו לחשוב עליו.

אולי אפשר לומר שהפואנטה כאן היא המטרה של שיאון, להציל את אנשי מס' 6 למרות שהם לא מבינים תחת איזו סכנה הם נתונים. נזומי מוותר עליהם, מוכן לתת לכולם למות ומתלהב מהמחשבה, בעוד שיאון מתעקש שגם הם בני אדם. אפשר לומר שהמסר הוא שטמטום זו לאו דווקא סיבה מספיק טובה למות. אני יכולה לקבל את המסר הזה, אבל חבל לי שהדמויות בסדרה לא מתחבטות בו יותר, ולא מעלות את הפנים השונות של השאלה הזו (כי בגדול, הדיסטופיה עצמה לא באמת מעניינת. זה רוע בנאלי לחלוטין; כמה פעמים אפשר להזדעזע מחדש מממשלות שעושות ניסויים על בני אדם?). אם זה באמת נועד להיות מסר, הסדרה לא עוסקת בו ביותר מידי אלגנטיות.

ומה הפתרונות השונים של הדמויות לדיכוטומיה שבין מס' 6 לפרברים? שיאון רוצה להוריד את החומה, ומאמין שבכך יצליח ליצור עולם צודק יותר. נזומי רוצה להשמיד את מס' 6 על כל תושביה. בתוך העיר אנחנו פוגשים גורמים המנסים למוטט את העיר מבפנים, ואת האנשים שרוצים רק לחיות את חייהם בשקט. דמויות אחרות בפרברים מוכנות לעזור לשיאון, אבל לא באמת מאמינות שהוא יצליח לחולל שינוי כלשהו. זה קצת מחליש את הטיעון שמטרת הדיסטופיה היא לשאול מה "מגיע" לאנשים שהולכים בתלם, כי שאר הדמויות בקושי מתעסקות בזה. לא מציגים לנו יותר מידי גישות חוץ מהקיצוניות של נזומי ושיאון. נראה שלרוב הדמויות האחרות לא ממש אכפת.

בין אם אנחנו משלימים עם הדיסטופיה הזו או לא, התפנית העלילתית שנכנסה יותר מאוחר לדעתי לא תורמת, ורק גורעת מהשאלות שהסדרה יכולה להעלות. כי אחת התגליות המרעישות (עכשיו ספוילר באמת) היא שמס' 6 נבנתה על אזור שהיה שייך לשבט כלשהו שגר בשלום עם הטבע, עד שהרגו את כולם (נזומי הוא הנצר האחרון), בנו את מס' 6, ועכשיו החבר'ה במס' 6 מנסים להשתלט על ישות טבעית-אלוהית בעלת כוח עצום שהיתה קיימת באזור הזה. זה לא שזה נשמע כמו אוואטר או משהו כזה. זה לא שאמרתי "אוי נו" כשראיתי את התפנית הזאת. הו לא.
זה מפריע לי כי זה מערבב סוגות, וזורק פנימה איזה דאוס אקס מכינה. התעניינתי בסיפור הרבה יותר כשראינו את הדמויות מתמודדות עם המציאות כל אחת בדרכה שלה.

זה גם הורס לי את הטיעון על הפואנטה של הדיסטופיה. התפנית הזו נותנת הצדקה עלילתית לכעס של נזומי; במקום לייצג עמדה קיצונית כלשהי, כבר אי אפשר "להאשים" אותו ברגשות שלו. במקום להשאיר את השאלה פתוחה – מה עם האנשים שהדיסטופיה "עובדת" בשבילם? האם זה מוצדק? זה מכריע לנו מלמעלה וקובע שמס' 6 זה רע, ואין להם שום הצדקה מוסרית בשום שלב. (תראו לעומת זאת מה קורה בתפוז המכאני [ספוילר]: הם "מתקנים" את הדמות הראשית האלימה, אבל לא ברור אם התיקון הזה באמת מוסרי, למרות שהיינו חושבים לכאורה שכל דבר שמונע ממנו לבצע מעשי אלימות נוראיים זה דבר חיובי). כמו כן, אם אני מוצאת משמעות לדיסטופיה בשאלה מה גורל האנשים השקטים שהולכים בתלם, הוספת קו עלילה על-טבעי מסוג זה מחליש את המשמעות הזו, כי זה לא קשור לעלילה הזאת בכלל. זו סוגיה אחרת, ושאלה אחרת.

אבל, דמויות.

כפי שציינתי קודם, הצד החזק של הסדרה הוא שהדמויות עומדות בפני עצמן, ולא משועבדות לסטריאוטיפים של שונן-איי. אבל הבעיה הקטנה שיש לי עם הדמות של שיאון שלדעתי הוא קצת יותר מידי גרסת הבחור של דמות ה"ohime-sama". הוא חמוד, הוא אופטימי (בצורה נחושה!!), הוא אידיאליסט, הוא עומד לצד הגיבור וגורם לו להתחבר לצדדים הרגישים שלו ומשנה את חייו, הוא מושא לאהבה/עניין של הגיבור (לעוד דוגמאות, ע"ע ניה מגורן לאגאן ושיאמי מאאו נו אקסורסיסט). אמנם שיאון כאן משחק תפקיד של גיבור לא פחות מנזומי ובצורה שלא משועבדת לו, אבל לדעתי הוא גם עונה על קריטריונים של דמות כזו. לא היתה מזיקה לו קצת יותר ייחודיות.

הצד הכן חזק הוא שההסתגלות המהירה של שיאון לחיים בפרבר די הגיונית, כי ראינו שכבר מגיל צעיר הוא לא התחבר לחיים במס' 6 ורצה החוצה. אבל לדעתי חמידות-היתר שלו מחלישה את תפקידו העלילתי. חבל שהדמויות מסביב לא עוזרות לו כי הוא מוכשר, חכם, ובעל כישורי מנהיגות, אלא כי הוא חמוד, אופטימי ומרגש (ודומה לאמא שלו). גם נזומי נופל בפח הזה, מכחיש בהתחלה את העניין שלו בשיאון, ולבסוף מודה שאין לו באמת מושג למה הוא כל כך נקשר אליו. (*שיעולטסונדרהשיעול*).

מראים לנו צדדים שונים באופי של נזומי, אשר לדעתי אחד המעניינים הוא הצד היותר רגיש שהוא מציג בתור מגלם דמויות של נשים בתיאטרון (שזה הזכיר לי קצת את אלטו ממאקרוס פרונטיר. כשחושבים על זה, הוא גם קצת דומה לאלטו במראה). אבל לא באמת עוסקים בקו העלילה הזה, ומראים לנו הרבה יותר את הצד הקשוח והממורמר שלו. יפה שלמרות ששיאון ממשיך לרצות להציל את מס' 6, נזומי עדיין מתעקש על צדקת דרכו ולא נכנע ישר לדרך ה"נכונה וההומנטרית".

גם אהבתי איך שעדיין רואים את הצד האלים של נזומי, למרות שהייתי רוצה לראות את שיאון מגיב לזה קצת יותר. בתור מישהו שגדל במקום כל כך בטוח, מפתיע ששיאון לא מתקשה קצת יותר עם סביבתו החדשה.

אני לא רוצה להגיד יותר מידי על הרומן, מכיוון שכמו שאמרתי קודם, הרוב מתפתח לא בתור "רומנטיקה" אלא בתור פיתוח דמויות "רגיל". הקשר של שיאון ונזומי מתפתל, למרות שלא הרגשתי שהם מאותגרים יותר מידי. הקשר נרקם יחסית בחוזקה מהר מאד, ואפילו האיומים של נזומי שהם עלולים לסיים בצדדים מנוגדים לא נראים יותר מידי רציניים בשלב הזה. צריך לראות כיצד זה יסתיים, ובינתיים ניתן לפאנדום לדבר על כמה שהם מושלמים ונועדו אחד לשני =)

בתחילת האנימה מאד אהבתי את דמות האמא של שיאון. הקושי שלה בלהתמודד עם היעלמות בנה, והצורה שבה היא כמעט חיה ממכתב למכתב הרגישו לי מאד אמינים. אבל דווקא בגלל מקומה בתור האמא-שנשארה-מאחור, היה לי קשה להאמין לתגלית ש(ספוילר) היא היתה אחת מהמדעניות שייסדו את מס' 6. מכירים כשיש דמות שמספרים לך שהיא חכמה ומוכשרת ומוצלחת, אבל שלא רואים ביטוי לזה בהתנהגות שלה? זה קצת הרגיש לי ככה. מאיך שהציגו אותה על המסך, קשה לי לראות אותה בתור מדענית. היא פאסיבית מידי, וקצת חסרת תושיה. אני מקווה שהסדרה תתן קצת יחס לאיך אבדו האידיאלים שלה.

בתחילת הסיפור סאפו, החברה של שיאון, נראית בעלת חשיבות גדולה. מדגישים את קשר הילדות שלהם (כמובן שאי אפשר אנימה בלי חברת ילדות), ואז היא עוזבת ללמוד בעיר אחרת. במידה רבה היא מאד משתלבת בחיי מס' 6 – היא לא נוטשת את לימודיה, אבל נאלצת לחזור בעקבות מות סבתה. הקשר שלה עם שיאון מספיק הדוק שהיא תהיה מוכנה לסכן את מעמדה בעיר כדי לבדוק מה קורה איתו, למרות שעל המסך לדעתי הקשר מצטייר בתור קצת חד-צדדי. שיאון אמנם מדבר על זה שהוא רוצה ללכת ולהציל אותה, אבל התקשורת ביניהם לא התקרבה לקרבה שיש לו עם נזומי. סאפו די פאסיבית – בעיקר מגיבה להתרחשויות סביבה, נשבית, ו(ספוילר) עושים עליה ניסויים כדי לעורר את הדאוס אקס מכינה, וכדי ששיאון יוכל לבוא ולהציל אותה. הדבר היחיד המאד אקטיבי שהיא עשתה שעומד לי בזיכרון הוא לנסות לשכב עם שיאון, וזה לא בדיוק הלך לה. חבל שלא נותנים לה יותר הזדמנות להיות מעניינת.

ריקיגה איננו דמות; הוא תפנית עלילה. המניעים שלו לעזור לשיאון שטחיים, הוא בקושי מתפתח, וכל מטרתו לספק תמיכה ומידע לדמויות האחרות. גם העניין שלו בנזומי היה שטחי ביותר, ונועד בעיקר לתת לו תירוץ להיכנס לעלילה.

הדמות של אינוקאשי מעניינת (ולא רק כי לא ברור אם מדובר בבן או בת. מוכר, משהו XD). הבחירה לא להסגיר את המין מחזקת את הדמות לדעתי, ומכריחה את הצופים להתיחס אליה בתור דמות, בלי להיות מושפעים מדעות קודמות שיכולות להיות לנו כאשר יש דמות בעלת מין מוגדר. הקשר שלו/ה עם נזומי סבוך, אלים מצד אחד, אבל בעל תלות מסוימת מצד אחר. עד כמה שאינוקאשי מנסה להיות חזק/ה, רואים שזו חזות שאומצה בעקבות תנאי המחיה הקשים.

ואז יש את הדאוס אקס מכינה – טוב, אני אפסיק.

ויזואלית, האנימציה יפה. הדמויות מעוצבות יפה – לא מתאמץ יותר מידי, כמו שרואים לפעמים, אבל בכל זאת יש להן ייחוד וחן. זה לא מחפה על קליפ הפתיחה חסר ההשראה. קליפ הפתיחה מתחיל יחסית מסקרן, עם שימוש מוצלח בצבע ובקונטרסט – ההליכה המדוכאת של שיאון מול הריצה והאלימות אצל נזומי, הנוף העירוני מול הטבע. בהמשך רואים מוטיבים של רוח וכוורת, שכן קשורים לעלילה, אבל אלה אלמנטים ויזואליים נפוצים בקליפי פתיחה של אנימה, אז לדעתי הייחודיות כאן מתפספסת. אה, ואז רקע של שמים! אני לא חושבת שראיתי כזה מאז... האנימה האחרונה שצפיתי בה. יפן, תפסיקו עם דרמה על רקע של שמים. זה כבר נדוש.
השיר עצמו חלש, לדעתי, ולא אהבתי את קולה של הזמרת.

שיר הסיום יותר ערב לאוזן, ומלא בסצינות מתקתקות בין נזומי ושיאון, אבל לדעתי לא מעניין לצפות בזה יותר מפעם אחת.

לסיכום, מס' 6 זו סדרה שמנסה להיות הרבה דברים, ומצליחה רק בחלקם. באספקטים מסוימים, בעיקר עלילה ורקע עולם, היא שוקעת בבנאליות מסוימת, שקאסט הדמויות המעניין יחסית לא מצליח להתגבר עליו לחלוטין. חלק מהדמויות בעלות עומק, אבל מרגיש כאילו היוצרים לא מספיק נועזים כדי לתת לדמויות למצות את הפוטנציאל של עצמן; הן נשארות כפופות לסטריאוטיפים ולעלילה מעט סטנדרטית.

אומרים לי שלפחות חלק מהתלונות שלי פחות תקפות בספרים, שלוקחים הרבה יותר זמן לפתח את הדמויות בצורה יסודית. אני לא יודעת.

אה, כן, ושיאון ונזומי מאוהבים. בואו לא נשכח XD

תגובות (20)

תגובות מרוכזות ב-RSS

הצג/הסתר תגובות

כתוב תגובה

שם		כותרת תגובה קטן יותר | גדול יותר
		קראתי ואני מסכים לתנאי השימוש. הוסף תגובה תצוגה מקדימה