המחצית השניה של שנות ה-90 הייתה כנראה הדבר החם ביותר בסביבה מאז הדבר החם ביותר בסביבה האחרון; סדרות רבות כמו "האנטר X האנטר", "קנשין", "סאקורה" ועוד נחשבות לרלוונטיות עד היום. המצחיק הוא שדווקא לפני כל אלה, אני אישית שמתי עין על סדרת אנימה אחת שלא מתחשבנת עם אף אחד: "!Kimi no Majo Da" (המ...'את המכשפה'?).

הסדרה עצמה מתרחשת במעין הווה אלטרנטיבי, בו יפן היא המעצמה הגדולה בעולם (ואוו, זה מקורי). הכיצד הגיעה מדינת האיים למעמד כה מכובד? בעזרת יחידה של כמה מאות לוחמי עלית הקרויים "סנקין" [Senkin], שמשתמשים בקסם שרק אחוז מסויים באוכלוסיה יכול להשתמש. אלא שפה טמון הכלב: שימוש רב יותר בכוחות הקסם מוריד את תוחלת החיים בהתאם.

גיבורנו הוא נער בשם סנג'וּ [Senjou, שפירושו "לוחם"), שאביו היה גנרל במלחמת יפן VS העולם. לאחר שהאב נעלם, מחליט סנג'ו לחשוף את האמת מאחורי ההיעלמות המסתורית. הוא יוצא אל עבר ההרים, שם גרה מכשפה אחת בשם רייקה [Reika], שמכתב מסתורי שהשאיר אביו של סנג'ו רומז כי יש לה יש קשר להיעלמות שלו.

יש האומרים כי הסדרה היא מעין צדק פואטי, מפני שביקום הסדרה יבשת ארה"ב כולה הוטבעה בידי לוחמי הסנקין. כן, מעצמת ההמבורגרים הוטבעה בידי המדינה עליה היא הטילה בעבר שתי פצצות אטום. למרות שמעולם לא מסבירים מדוע גם בדרום-אמריקה צריכים לסבול, עם ההטבעה של קנדה אין לי טענות.

אבל צדק פואטי או לא, אני אומר: למי אכפת. מהרגע שסנג'ו אורז גלימה וכדורי אורז (המאכל האהוב על כל גיבור אנימה), והמוזיקה האפית מתחילה להתנגן, שום דבר אחר כבר לא משנה. כבר בתחילת מסעו הוא פוגש באליזה [Eliza], לוחמת סנקין שאיבדה את שני הוריה המאמצים במלחמה, ומהר מאוד מתגלה כי אמהּ האמיתית היא רייקה המכשפה, לא שסנג'ו מאמין לה.

סנג'ו ואליזה, שאין באמת צורך לספר כי מתפתחת ביניהם מערכת יחסים של אהבה-שנאה, פוגשים בדרכם כמה מהדמויות הקרועות ביותר שיצא לי לפגוש. אחד מהפרקים האהובים עלי לדוגמא (שהוא דווקא פילר) הוא הפרק בו הם פוגשים את סטיבי: האמריקאי האחרון בעולם, שכל חלומו הוא...ובכן, לספר לכם זה יהיה ספוילר. אבל אני יכול להבטיח שהתרבות האמריקאית כולה (כן, כולה) חוטפת פה אגרוף היישר לפנים.

רבות מהדמויות האחרות בהן נתקלים הגיבורים הם לוחמי סנקין עם סיפור מצמרר שקשור במלחמה. "!Kimi no Majo Da" לא מפחדת להציג ברוטליות שאין כמוהה, והדרך בה הסיפורים מועברים באמצעים ויזואליים הן מהיפות ביותר שיצא לי לראות. אבל עם כל הכבוד לדרך, זה דווקא הסיפור המרכזי שאמור לעניין אותנו יותר מכל, ולהשאיר אותנו עירניים. לקראת הסוף, כשמגלים את הקשר בין אביו של סנג'ו לבין רייקי (ובתוך כך את הקשר בין סנג'ו לאליזה), מתגלה גם סוד שהשאיר אותי לא רק עם פה פעור, אלא עם תחושת מגניבוּת שאין כדוגמתה. חבר'ה, הסדרה הזו שחטה מספר פרות קדושות שלא ידעתי אפילו שקיימות.

למרות שמדובר בסדרה מסוף שנות ה-90, האנימציה והגרפיקה שהושקעו בה יקרצו גם לצופים בימינו אנו. ב-26 הפרקים שלה זכינו לסיפור מסגרת מצויין, עלילה מגניבה, דמויות מגניבות אפילו יותר, והכי חשוב: תחושת סיפוק. היו מספר פרקים באמצע שניתן היה לוותר עליהם, והצופים לא תמיד מקבלים תשובות הגיוניות להרבה שטויות (אני מזכיר למי ששכח: ארה"ב טבעה), אבל באמת שמדובר בזוטות ביחסית למה שהאנימה הזו מספקת, והיא בהחלט מספקת הרבה!

הטוב: סיפור מצויין, דמויות מגניבות, קרבות משובחים ואיכות הפקה טובה גם בסטנדרטים של היום.
הרע: כשלושה פרקים מיותרים באמצע (לא כולל הריקאפ).
והמכוער: נו, ובבליץ' יש 30-40 פרקים מיותרים באמצע.

ציון OK - סביר פלוס פלוס פלוס

!Kimi no Majo Da | אקשן, הרפתקאות, דרמה, קומדיה, סוסי-ים | 26 פרקים | 1999-2000 |סטודיו A.D Fist | במאי: שינג'י טאמורו | יוצר מקורי: הירויוקי נאוטו

תגובות (20)

תגובות מרוכזות ב-RSS

הצג/הסתר תגובות

כתוב תגובה

שם		כותרת תגובה קטן יותר | גדול יותר
		קראתי ואני מסכים לתנאי השימוש. הוסף תגובה תצוגה מקדימה