| I SURVIVED THE ENDLESS EIGHT | ||||
|
|
גם אני שרדתי את ה-Endless Eight
הדפיסו את הכיתובית הזאת על שלטים, ותהיו מרוצים בכנס הקרוב - כי רבותיי, ה-Endless Eight נגמר! למי שחי במערה ללא חיבור לאינטרנט בשבועות האחרונים, מדובר בסאגה בת 8 פרקים מתוך העונה השניה של The Melancholy of Haruhi Suzumiya. בעוד הפרק הראשון הוא תמים למראה, בו קיון קוּן, הארוהי וחברי מועדון ה-SOS Brigade נהנים מחופשת קיץ במצב טורבו, שאר הפרקים הם בעצם לוּפ אינסופי בזמן של אותו הקיץ, שחוזר על עצמו 15 אלף פעמים. ההבדלים היחידים בין הפרקים הם הלבוש, שינויים קלים בסצינות והאווירה האחרת של כל פרק. הדפיסו את הכותרת הזו על חולצות, וחייכו בזמן שאתם לובשים אותן בכנס הקרוב - כי גבירותיי ורבותיי, סאגת ה-Endless Eight הסתיימה, בשעה טובה! עבור מי שחי בג'ונגל ללא מחשב בזמן האחרון, מדובר הרעיון (אני מבטיח שהגימיק של הלופ לא יחזור על עצמו בביקורת) דווקא נחמד. עד כמה שהסאגה הייתה מיותרת, ה-E8 הצריכה עבודת בימוי יוצאת דופן על-מנת שכל פרק עם תסריט זהה יצא שונה למדי באווירה, וככה רוב הצופים ששרדו את הפרקים יכולים לקטלג איזה פרק הם אהבו יותר ואיזה פחות. פרק אחד למשל מרגיש קומי, בעוד פרק אחר הוא מותחן שכזה, ופרק נוסף בכלל דרמה ופרק רביעי הוא...דרמה אחרת. אך הרעיון הנחמד לא מפצה על העובדה שהסאגה הייתה יכולה להסתיים בפרק בודד, כמו שקרה בלייט נובל עליה מבוססת סדרת האנימה. בשלב מסוים התייאשתי. זה היה בסביבות הפרק השישי כשאמרתי לעצמי "אני...לא...מסוגל...יותר" (ואמרתי את זה 8 פעמים), הסבלנות שלי פקעה והחלטתי לגלות בעצמי איך (אם בכלל) זה נגמר. קראתי את פרק הנובל המדובר, פרק נחמד שבהחלט הצליח להעביר את אותה תחושת דה ג'ה ווּ גם בלי לחזור על עצמו. אז מה הבעיה עם האנימה? האנימה הייתה יכולה להסתדר יפה מאוד עם 4 פרקי E8; הפרק הראשון הוא לפני שהלופ מתחיל, בפרק השני הלופ מתחיל, הפרק השלישי דומה אבל מסופר מזווית בימוי שונה כדי להדגיש את תחושת הדה ג'ה וו, ובפרק הרביעי מסיימים את הסיפור. יחד הם היו יכולים ליצור מארז DVD שאולי מישהו היה קונה. אך כעת אני לא מצליח לראות את סטודיו Kyoto Animation מוכרים משהו, כי אני רוצה לראות את האחד...האחד (!) שיעז לקנות כל DVD שמכיל בתוכו יותר מפרק בודד של Endless Eight. מעבר לעובדה שהסאגה הייתה מייגעת, היא גם באה על חשבון פרקים אחרים שהיו אמורים להגיע בעונה השניה וכנראה ידחו לעונה שלישית, אלא במידה והסטודיו ירחיב את העונה השניה מעבר ל-14 פרקים (תרחיש סביר בהחלט). חוץ מזה, רע או לא, קאלט חדש הגיע לשכונה. הרי מדברים על זה? כן, רואים את זה? כן, סימן שזה להיט. נכון, גם בפילרים של נארוטו אנשים צפו, וזה לא הפך אותם לקאלט. אבל ה-E8 לא באו בתור ברירת מחדל, אלא כמודל לאומץ: בהחלטה חסרת תקדים יצאו בהפקה עם ההכרזה "אנחנו יודעים שזה מעצבן, אבל אנחנו גם שמים בולבול כזה גדול עליכם". כוחו של מותג נמדד בכמות ההערצה כלפיו גם כשהוא באופן גלוי מראה סימנים של חולשה. ![]() אתם ודאי תחלקו עלי ותגידו שה-E8 הוא לא חולשה, אלא טריק אכזרי וגאוני כאחד. זה אולי נכון, אך להזכירכם - כמה שנים המתינו גדולי המעריצים בכיליון עיניים לעונה הזאת? שלוש, שזה בערך שנה-שנתיים יותר מדי. אם אכן הפרקים האלה באו על חשבון פרקים אחרים שהיו אמורים להיכלל בעונה, מדובר בעונה מיותרת ביותר ששני-שליש ממנה (תעזבו אותי ממתמטיקה, אני לא גאון) הלכו לצורך הדבר הזה. לזכות ה-E8 יאמר כי מדובר בלא פחות מבית-ספר לאנימה, ואני מקווה מאוד שמלמדים אנימטורים ותסריטאים צעירים איך ניתן לפרש תסריט אחד בשמונה צורות שונות. מי שלא בא במצב של "אני הולך לקטול ולשנוא כל רגע מהדבר הזה" לפני הצפיה, עשוי ליהנות כמוני וכמו רבים; לחפש את השוני בכל פרק, לבדוק איך הקליימקס מתחלף ולבחון כל סצינה לעומק. ההפקה מכריחה את הצופים הנאמנים לשים לב לכל פרט ופרט ופרט ופרט, אין הרי ברירה הפעם כי אין משהו אחר לעשות. אולי זאת הכנה לתשתית של הפרקים הבאים, שיתמלאו בניואנסים וסאבטקסט שלא יהיו גלויים לעין, ולכן צריכים להיות חדים במיוחד כדי לשים אליהם לב...חדים כמו שהיינו כשחיפשנו דברים חדשים ב-Endless Eight. הרי הפרק הבא שישודר יהיה כל כולו חדש, ושורדי שואת ה-E8 יבואו וישאפו כל פיפס הכי קטן מהפרקים החדשים, כמו שהם למדו מסאגת הדה ג'ה ווּ. רואים רבותיי? כשרוצים, אפשר למצוא קצת אפור בין השחור לבן. הטוב: כל הסאגה היא בית ספר לאנימה, המראה איך אפשר לפרש תסריט אחד ב-8 צורות שונות. ציון OK
The Melancholy of Haruhi Suzumiya - Endless Eight Arc | דרמה, פנטזיה, מד"ב, קומדיה, מתח, יאוש | 2009 | 8 פרקים (מרגיש כמו 800) | סטודיו: Kyoto Animation | איה היראנוֹ, טוֹמוֹקאזוּ סוּגיטֵה | במאי: טאטסוּיה אישיהארה
הוסף למועדפים
סימניה
שלח בדואר
צפיות: 2121 תגובות (15)
![]()
הו
לא ראיתי, אבל אני מכירה את הסגנון הקולנועי הזה. שנתיים במגמת קולנוע גורמת לך לפתח סבלנות. ולא סתם, היא אפילו גורמת לך להנות מדברים שאתה לא אמור להינות מהם.
...
סוף-סוף זה נגמר, כל כך ציפיתי לזה, ורק חבל שהסוף של זה היה כל כך צפוי.
בקשר למגמת קולנוע
אני מניחה שזה דבר אחר לגמרי, חטיבה ותיכון. לי אישית היו לפחות 13 שעות קולנוע השנה (שנה שעברה זה הגיע ל-20 לפני הבגרות במבע קולנועי). אנשים טוענים שבקולנוע רק רואים סרטים כל היום. וזה די נכון. ההבדל היחיד הוא שבמגמת קולנוע רצינית מראים לך סרטים כמה שיותר שונים, ארוכים, קיצוניים, מוזרים, מבחילים וכו'. אבל כפי שאמרתי-מפתחים חסינות (הסרט הראשון שהמורה הראה לנו בכיתה י', כשעוד היינו קטנים ותמימים הוא 'אלפנט', כדי להכניס אותנו למגמה בצורה מרוככת), ואפילו נהנים (במיוחד כשמלמדים גם אנימציה).
זה ממש תלוי
בשלב ממש מוקדם אתה מאבד את היכולת לראות סרט בלי לנתח אותו ולחפש עקומות תוכן וכדומה. חוץ מזה, משום מה החברים הלא קולנועיים מנסים להימנע בכל תוקף מלראות איתך סרטים.
...
העלילה הייתה גאונית, האנימציה הייתה מושלמת, הסצנה האחרונה הייתה מגניבה, הם הצליחו איכשהו לגרום לי להנות כשאני רואה שוב ושוב את אותו הדבר כמעט, אבל כאמור, הם פשוט הגזימו עם זה.
ובכן,
כן, הגענו השנה ל20 שעות מגמה בשבוע עם המורה הסאדיסט שלנו למבע קולנועי. זו שנה רביעית שלי של קולנוע, וכבר לימדתי את עצמי לעולם לא לצפות לסוף של סרט כי ככל שתצפה יותר ככה הסוף יגיע יותר לאט. ונהניתי מהאנדלס אייט! DDD: |
| עדכון אחרון ( שישי, 07 אוגוסט 2009 22:42 ) |





בסאגה בת 8 פרקים מתוך העונה החדשה של "Haruhi". בעוד ההתחלה נראית תמימה וחמודה, בה קיון קוּן, הארוהי וחברי מועדון ה-SOS Brigade נהנים מהחופש הגדול במצב אקסטרים, בשאר הפרקים הם נכנסים ל-"טיים לופ" של אותה התקופה, שכבר חזרה על עצמה 15 אלף פעמים. ההבדל היחיד בין הפרקים הוא הבגדים, חלק מהדיאלוגים ושינויים באווירה של כל פרק.

















