לעולם לא נוכל להיפטר מנחת זרועהּ של "אבנגליון". כבר שנים שמדברים על סרט לייב אקשן לסדרה, וטטרולוגיה קולנועית המבוססת על סדרת האנימה רואה בימים אלה אור. כמובן שהמבחן האמיתי הוא הסרט הראשון, שמחזיר למסך הגדול את הרובוטים (הגדולים ממילא), ומשדרג את כל מה שהיה טוב בסדרה המקורית.

שינג'י איקארי [Shinji Ikari] מקבל הזמנה מאבא שלו [Aba Shelo], אותו הוא לא ראה שנים, לחזור מיידית לטוקיו 3. רק כשהוא חוזר, מתבררת הסיבה: שינג'י צריך להיות הטייס בדגם Unit 01 החדש על מנת להילחם מול מלאכים בגודל של בניינים. שינג'י כמובן נרתע מהעניין ומסרב. 

אבל גם אתם וגם אני היינו שם: 'לא' של ילד אימו בן 14 שווה לתחת, וזה לא לוקח אפילו 5 דקות בטרם הוא משתכנע לעלות על היצור ולהציל את יפן. כמו בכל סדרת מֵכָּה בראשות ילדים צעירים, שינג'י משתלט על העניין מהר למדי. ללא נסיון, ובלי שום למידה, בהתראה של מספר דקות מראש, מצליח שינג'י לעשות פלאים עם חבר המתכת החדש שלו ולהרוג את המלאך.

מפה והלאה הסרט הוא כמו רכבת הרים: שינג'י מדוכא ורוצה חום ואהבה. שינג'י מנווט את ה-Unit שלו. שינג'י שוב בדיכי. שינג'י שוב על ה-Unit. וכן הלאה וכן הלאה. תחילה הרסיטל הזה עוד נסבל, אך סצינות הדיפרסיה של הילדון מתחילות לקבל דפוס מעיק. אם לא היו קרבות-על באמצע, כנראה שאבנגליון הייתה סדרת הדרמה המשעממת בעולם. אבל תודה לאל שליוצרים יש הגינות להוסיף גם חוש הומור באמצע. במקרה הזה מדובר במערכת היחסים בין שינג'י למיסאטו [Misato], המפקדת המבצעית והשותפה החדשה שלו בדירה (אם לא מחשיבים את הפינגווין שגר איתם). גם העניין הזה נשבר בשלב מסויים, יחד עם העצבים של מיסאטו, שהבינה כי המרמורים של שינג'י על העולם כבר לא כאלה חמודים.

תהיתי איך לא שמתי לב לזה כבר בתקופה בה צפיתי בסדרת האנימה, עוד בימים שליידי גאגה היה אחל'ה שם לברווז. אלא שאז נזכרתי שבאותן שנים הייתי (בדיוק כמוכם, אל תיתממו) בערך באותו מצב מנטלי כמו שינג'י. כיום, מנקודת מבט של אחד שעבר את משבר גיל הדפוק-עשרה, שינג'י הפך עבורי מנער עם בעיות מוסר, לאימו בר מזל שזוכה להטיס רובוט. כמובן שהוא לא הדמות המעצבנת היחידה, ואני הייתי יותר משמח לגזור לאבא שלו את הזקן עם מספריים. ההתנהגות הכאילו קולית-סמכותית שלו והפרצוף של "לא אכפת לי מכלום" לא עושים רושם על אף אחד.

למעריצי הסדרה המקורית הסרט דווקא מחדש הרבה: רבות מהסצינות הועתקו אחד לאחד מהמקור, והן נראות הרבה יותר טוב [לצפייה בהבדלים]. אין דבר יותר מדכא מלחזות ביופי הגרפי של הסרט, ולחזור לצפות בפרק מהסדרה המקורית מ-95. אחד החידושים הבולטים לעין...סליחה, לאוזן, הוא הפס-קול. אני לא יודע מי עבד קשה יותר בהפקת הסרט: האנימטורים או המלחינים, אך כולם עשו עבודה יוצאת דופן. מראה הדמויות הראשיות שודרג, והן קיבלו תווי פנים הרבה יותר נקיים. ועוד משהו, ויכול להיות שזה עניין של גיל, אבל באמת שלא זכרתי שהיו כל-כך הרבה סצינות עירום בסדרה המקורית.

עבור צופים חדשים, הסרט עשוי מעט לבלבל. לא מוסבר מדוע דווקא ילדים בני 14 צריכים להטיס את הרובוטים. הפוליטיקה הפנימית וסיפור המסגרת מובאים בחפיף, וסצינות רבות נמחקו כלא היו (לדוגמא הסצינה בה תלמידי הכיתה של שינג'י מגלים כי הוא הטייס של Unit 01). בסדר, אני לא יכול לקוות שבשעה ו-40 יעבירו עם פינצטה כל סצינה שקיימת. אבל גאד דאמיט: כל ברבורי השכל של שינג'י זכו לזמן מסך מייגע, וזה משהו שכן הייתי שמח לקצץ. בלי שום קשר, עדיין מדובר בחוויה גם עבור מי שלא ראה את הסדרה המקורית. הצופים החדשים ישלימו בסופו של דבר את הפאזל, ובשביל זה יש עוד 3 סרטים בדרך. אך בתור אקספוזיציה, אין טעם לצפות ממנו להרבה.

הצופים הותיקים כבר יודעים מזמן. אך עבור מי שלא, כדאי להסביר רגע את ההבדל בין גרסת "1.0" של הסרט לבין גרסת "1.11": הראשונה היא הגרסא המקורית, זו שהוקרנה בקולנוע וגם זכתה להגיע אל מדפי DVD. עקב מספר תלונות על בעיות תאורה (כלומר סצינות חשוכות מדי), הוחלט לשחרר גרסא חדשה לסרט: טובה יותר, איכותית יותר, מינוס בעיות התאורה ופלוס שלוש דקות של סצינות חדשות [לצפייה בהבדלים].

"רגע, ראיתי כבר את 1.0. האם חובה עלי לראות את 1.11?". שום דבר לא חובה; מי שנהנה מגרסת 1.0 לא חייב לראות את 1.11, שלא מחדשת הרבה. אם אתם נמנים עם המעריצים הכבדים, אז ודאי צפיתם ב-1.11 עוד לפני שהכריזו על קיומו. עבור מי שמוכן לסבול צפייה חוזרת בסרט, 1.11 היא אופציה מוצלחת. בכל אופן, תודה-לאל שכאב הראש הזה יחסך מאיתנו בסרט השני, שה-DVD שלו ישוחרר רק בגרסת 2.22.

"You Are [Not] Alone" הוא סרט טוב בסופו של דבר, והוא בהחלט לא מיותר. הוא מצליח לרענן את הסדרה המקורית גם עבור הצופים הותיקים וגם להכיר מעריצים חדשים. אז כן, למרות שאין הרבה כאלה, סצינות הדיכאון של שינג'י נראות הרבה יותר ארוכות ממה שהן. מפצים על כך הקרבות, הדמויות, ולעזאזל: בעיקר העלילה. בתור סרט ראשון מתוך 4, הוא עושה עבודה טובה בלהכין את התשתית לקראת השינויים הגדולים יותר שיבואו בסרטים הבאים. כבר בסצינה האחרונה מבינים שההסטוריה האבנגליונית הולכת להיות משוכתבת. עד כמה זה יהיה טוב או רע? נגלה רק בסרט השני, בו גם תוצג דמות חדשה. אך יותר חשוב מזה: אסוקה חוזרת! הסיבה הזו לבדה תקפיץ את ציון הסרט.

הטוב: הגרפיקה, האנימציה ופס-הקול מראים לסדרה המקורית מאיפה משתין ה-Unit.
הרע: יותר מדי סצינות אימו בכיכובו של שינג'י, ובכל זאת הממזר לא חותך לעצמו את הורידים.
והמכוער: Unit 01 משתין.

ציון OK - סביר פלוס

Evangelion: 1.11 You Are (Not) Alone | אקשן, דרמה, סיינן, אפוקליפסה, טרום-אפוקליפסה, פוסט-אפוקליפסה, אפוקליפסה עכשיו | יפן 2007/2009 | 110 דקות | סטודיו Khara, סטודיו GAINAX | יוצר מקורי/במאי/פסיכופת: הידאקי אנו 

תגובות (16)

תגובות מרוכזות ב-RSS

הצג/הסתר תגובות

כתוב תגובה

שם		כותרת תגובה קטן יותר | גדול יותר
		קראתי ואני מסכים לתנאי השימוש. הוסף תגובה תצוגה מקדימה