זה מה שקורה כאשר בוחרים להפיק סדרת אנימה למאנגה שנמצאת בחיתוליה. אי אפשר להאשים אף אחד, הרי שאם המעורבים בדבר היו בוחרים להמתין בזמן שהמקור מתקדם, אזי שהם יסתכנו בכך שמישהו אחר "יחטוף" את המציאה. עקב זה, "Ao no Exorcist" - אנימה המבוססת (נו, בחלקה) על המאנגה הפופולרית מבית Jump Square - היא אחד הפספוסים הגדולים בעונה. נכון לכתיבת שורות אלו, רק 29 פרקי מאנגה של 'Exorcist' נמצאים שם בחוץ. אפילו כאשר עלתה הסדרה הראשונה של Fullmetal Alchemist (שכזכור הופרדה גם היא מעלילת האם) היו למאנגה שלה מספר רב יותר של פרקים להתבסס עליהם.

Ao no Exorcist הייתה אחת ההבטחות הגדולות של השנה החולפת. אפילו מי שלא ערך היכרות עם המאנגה ידע כי משהו מיוחד עושה דרכו למסך. וכך אכן היה; מחציתה הראשונה של הסדרה הייתה ועודנה מיוחדת במינה - עלילה מהוקצעת, סיפור מסגרתי רחב היקף, דמויות רבות (ולכולן עבר שניתן לסכם ביותר ממשפט), עולם מיתולוגי עשיר והנחת יסוד מבטיחה במיוחד. הסדרה עוקבת אחר חוליגן בשם רין אוקומורה המגלה כי אביו הוא השטן (ולפני שתשאלו - לא. לא קוראים לו 'שטן אוקומורה''). תגלית זו לא מעניקה לו הנחות, לא בעולם שלנו (הקרוי 'Assiah') ולא בעולם השדים (הקרוי 'Gehenna'. נחשו כמו מה זה נשמע?). לאחר מות אביו המאמץ בידי אביו הביולוגי, נשלח רין לאקדמיה "True Cross" להכשרת מגרשי שדים, שם הוא יתחנך להיות - הפתעה - מגרש שדים.

כמו שבהוגוורס אף אחד מהתלמידים לא באמת מסתובב בגלימות מגוחכות ומצנפות פריגיות, כך גם מגרשי השדים בעולם של 'Exorcist' הם לא כמרים זקנים שמפזרים פסוקים מהמקרא. הם כמרים צעירים שמפזרים פסוקים מהמקרא! הסדרה שמה דגש על המקורות, ועל הברית החדשה בפרט. מסתבר שאם יודעים את הפסוק הנכון - ניתן להיפטר מכל שד. הבעיה מתחילה כאשר לא תמיד ידוע הפסוק המקראי המתאים, ולכן תשמעו גיבורים מדקלמים מה שנשמע כמו שיעורי תנ"ך. בחיי, כמה שאני אוהב את זה שיפנים בונים - על סמך הפרשנויות המקראיות שלהם - סדרות עם עלילה מיתולוגית  מודרנית. ואין שום בעיה שאי אפשר לפתור בלי מעגל אלכימיה גדול!

הפוליטיקה של עולם הסדרה היא אחד הצדדים החלשים בה.
חלומו הגדול ביותר של נארוטו הוא להיות הוקאגה (חכו, זרמו איתי). חלומו הגדול של אש קאצ'ם הוא להיות מאסטר פוקימון (אני תכף מגיע לפואנטה). למה? כי זה חלומם מינקות, מימוש שאיפות האמור לכפר על העוולות בתקופת ילדותם, להראות לכולם ש-"הנה. חשבתם שאני נינג'ה/מאמן פוקימונים עלוב? Eat Shit!". בעולם של Ao no Exorcist (הנה הפואנטה) התפקיד הבכיר ביותר בקרב מגרשי השדים הוא פאלאדין. אין שום בעיה עם כך שרין ירדוף אחר המשרה הזו ויוכיח לכולם שעל אף שהוא הממזר של השטן - הוא עדיין מסוגל לקרוע לשדים את הצורה. אלא שהסצנה בה מגלה רין כי עליו לטפס בשרשרת הפיקוד הלכה בערך ככה: "מה זה פאלאדין?". "זה מגרש השדים החזק ביותר". "וואלה? אז מהיום - בגלל שזו קלישאת שונאן מתבקשת - אני רוצה להיות פאלאדין!".

ניחא. אבל החלק המאוחר יותר של הסדרה, זה שעלילת המאנגה עבורו היא בגדר המלצה, ריסק את היוקרה של התפקיד. בחלק הזה [ספוילר. משפט נוסף כדי לתת זמן למי שצריך לדלג לפסקה הבאה. מוכנים? נו, כמה זמן? זהו? אפשר? יופי] אחיו של רין, יוקיאו, ממונה לפאלאדין בדקה וחצי. אין שום משמעות למועצות העליונות והתפקידים הרבים בעולם הסדרה. כל ההחלטות שלהם נעשות בפזיזות, ובאמת שאין לי מושג איך אנשים כל-כך טיפשים הגיעו לרמות כאלה גבוהות. אפילו מנהל בית הספר של רין, טיפוס מפוקפק בעל מראה מפוקפק, טון דיבור מפוקפק ואפילו זקן צרפתי מפוקפק - מהטל בזקני המועצה כאילו היו תאטרון הבובות הפרטי שלו.

כיתת הלימוד של רין אוקומורה נראית כמו קבוצת פריק שואו: יש שם את שיאמי - ילדת פרחים יבבנית שכל תפקידה הוא להיראות מודאגת ולהיכנס לצרות. מעצבנת יותר היא איזומו, תלמידה טסונדרית מעיקה למדי. בדרך-כלל כאשר דמות נשית בסדרת אנימה מתנהגת ביבבנות/ביצ'יות, דואגים לפחות להשקיע במראה החיצוני שלה כדי שאישיותה תהיה נסבלת פחות (כמה שאני הולך לחטוף על המשפט הזה, הא?). דמיינו את ווינרי או סאקורה התלותיות, או אסוקה והארוהי הטסונדריות (למה לעזאזל לכל-כך הרבה דמויות אנימה יש ערך משלהן בוויקיפדיה?), עם אותה אישיות מלבבת רק כשהן נראות כמו צ'ובקה. עדיין הייתם מוצאים אותן מפולפלות וסקסיות?*

*בנות, אל תרימו גבה. אתן יודעות שזה עובד גם הפוך. כמה מכן היו מתפנגרלות באותה המידה מ-Gravitation (או כל סדרת שונאן-איי אחרת) לו גיבוריה היו נראים כמו הגיבן מנוטרדאם?

התלמידים האחרים אינם מנפצי סטראוטיפים אף הם. ריוג'י, תלמיד חם-מזג שנשבע להרוג את השטן לאחר שזה האחרון הרג בערך כל מי שחשוב לו, מתפקד בסדרה על תקן ה-סאסקה/גרי אוק של רין (אם כבר התחלתי עם נארוטו ופוקימון, אז עד הסוף). תלמיד נוסף נמצא תמיד ברקע של הכיתה כאשר כפפת ארנב ורודה חבושה על ידו. כנראה זו המסתוריות בשילוב המוזרויות שלו שהופכים אותו מבחינתי לדמות הכי מעניינת בסדרה. על המחסור בפמיניזם של שיאמי ואיזומו מפצה שוּרה - מגרשת שדים מתקדמת שלא רק שלא שמעה על מכנסיים ארוכים או חולצות, היא לובשת חזייה במידה A על חזה במידה F. אה, ואני מזכיר לכם שהיא עובדת עבור הוותיקן. הוותיקן! זה מחזיר אותנו למה שאמרתי על כיצד אנשים טיפשים מגיעים לדרגות גבוהות.
אבל מי שאני אתלונן על קוד לבוש כזה לאנשי דת?

כל אלה מלווים אותנו לסָגה האחרונה בסדרה, הפילרית ברובה.
אז מה ניתן להגיד על הנעשה שם מבלי לספיילר? ובכן, יוצרי הסדרה לוקחים את הבניה האטית (האטית מדי לפעמים) של העלילה ופיתוח הדמויות, מכניסים לבלנדר ומקווים שאת התוצאה ניתן יהיה לעכל. עולם הסדרה משתנה כמעט כליל, רוחות המלחמה מנשבות במהרה, ומסדרת שונאן עם תמה על-טבעית הופכת 'Exorcist' לסדרה על-טבעית עם תמה שונאנית. ויש לי גילוי נאות: את הפרקים האחרונים גמעתי בשקיקה. הכיצד זה אפשרי? שמח ששאלתם. תארו לכם שתוך שמונה פרקים מתחילת העונה הראשונה של פוקימון (וסלחו לי על המוטיב שוב) אש הופך למאסטר פוקימון, זאת כשבידו יש פיקאצ'ו ופיג'יוטו מסכן.

כן, זה חסר הגיון ומדובר בזירוז עלילתי מיותר, אבל שקרן מי שיגיד שהוא לא ירצה לראות פרקים כאלה. אז כן, הסדרה נהייתה אפלה יותר (חזרתי ל-Exorcist מי שתהה), אלימה יותר וללא ספק מספקת בחלקים הללו קתרזיס רב. האם זה מעניין? Hell, Yeah (תרתי משמע), האם זה מה שצריך היה להיעשות? לא. במקום ליצור את העלילה שלדעת ההפקה יכלה הייתה להגיע בהמשך המאנגה, הם היו צריכים להמשיך עד לנקודה-מבוססת-המאנגה הרחוקה ביותר עמה ניתן היה להמשיך, ולסיים את האנימה ב-"To be Continued" וסימן שאלה גדול.

לטובתה אזכיר את הפרק (שוב ספויילר ספציפי. קישטה לפסקה הבאה!) בו מוצגת אמם של האחים אוקומורה, בפרק פלאשבקי ברובו, ועל מערכת היחסים שלה עם השטן. בשיא האנדרלמוסיה המשתוללת בעולם הסדרה בהווה, הפרק מהווה אתנחתא עלילתית מרגשת, כזו שמציבה מחדש את העלילה בפרספקטיבה חדשה. מדובר אולי באחד הפרקים הטובים ביותר של הסדרה, כזה שריכך מעט את ההתרסקות הזו שנקראת "הסוף האלטרנטיבי".

מה עושים כדי שאף אחד לא ישים לב להתדרדות הסדרה? משקיעים ומקווים שאף אחד לא ישים לב.
זו הסיבה שאנשי סטודיו A-1 Pictures לא חסכו בדבר. הסדרה כמעט לכל אורכה נראית מיליארד דולר. הפרק הראשון בפרט ופרקי הקליימקס לאורך הסדרה עשויים באיכות חסרת פשרות עד לרמת הגימור. הפרקים הרגילים לא נפקדים אף הם, עולם הסדרה עשיר ומגוון בפרטים. נקודה שלילית אחת היא שהצוותים השונים שעובדים על פרקי הסדרה בולטים למדי בשוני ביניהם. כך למשל בפרקים אחדים מתעוררת אצל רין בעיית פזילה (בשתי העיניים), או שהחזה של שורה לפתע צונח למידה D בלבד (או שזה למעשה כוחה של הדמות המסוגלת לשנות את גודל החזה בהתאם לצרכיה. ואז זה כבר מגניב). אבל מדובר בזוטות. אם אלו היכולות של הסטודיו בסדרה, אני מת לראות את הפוטנציאל שלהם בסרט הקולנוע המתקרב של Ao no Exorcist. לאור מה שהם עשו עם הסרט הקולנועי המופלא "Welcome to the Space Show", צפו למופע חזותי מרהיב ותו לא. אך לגבי תחום העלילה של הסרט אני לא ממליץ לפתח ציפיות - התשתית הזו כבר נהרסה.

החלטות חכמות יותר לגבי החלק העלילתי המומצא-יש-מאין וזירוז של חלקים מעט אטיים בחציה הראשון של הסדרה, היו מונעים מהאנימה להפוך לתאונה של רכבת יקרה במיוחד. אבל, שאלה, אם הייתם עדים לתאונת דרכים - לא הייתם נשארים להסתכל פעורי פה? וכך, למרות הכל, מדובר באחת הסדרות היפות של השנה. נכון, הפוטניאל שלה גדול יותר, אבל תאורטית זה נכון לגבי כל סדרה. עולם רחב ומגוון גדול של דמויות, חלקן מעצבנות וחלקן מעצבנות אבל נראות טוב, הופך את הסדרה לראויה ביותר. לפחות עד שתעלה "Ao no Exorcist: Brotherhood".

הטוב: איכות הפקה גבוהה; פירוט עלילתי עשיר; אקשן ומתח עשויים טוב.
הרע: ההפרדה מהמאנגה עשתה נזק.
והפרודיה: Ao no Racist.

וכעת, בהשקה חגיגית: מערכת הציונים החדשה של AnimeOK!

(Ao no Exorcist (Blue Exorcist | יפן, 2011 | אקשן, על-טבעי, מד"ב, הוגוורטס | 25 פרקים | סטודיו A-1 Pictures | נוֹבּוּהיקוֹ אוֹקאמוֹטוֹ (ניזוּמה אייג'י מ-Bakuman), ג'וּן פוּקוּיָאמה (לולוש  מ-Code Geass), רינה סאטוֹאו (נגי ספרינגפילד מ-?!Negima) | במאי: טֵנְסַאי אוֹקאמוּרַה (Darker Than Black) | יוצרת מקורית: קאזוּאֵה קאטוֹאו

תגובות (12)

תגובות מרוכזות ב-RSS

הצג/הסתר תגובות

כתוב תגובה

שם		כותרת תגובה קטן יותר | גדול יותר
		קראתי ואני מסכים לתנאי השימוש. הוסף תגובה תצוגה מקדימה